מרוץ עכברים שינוי פנימי

במסגרת משבר שהמחלקה שלי בעבודה עוברת שלא ממש קשורה אלי נחשפתי להבנה רחבה יותר של התנהלות האנשים במסגרת. בדכ עסוקים בפעולות הרלוונטיות של המשבצת שלך. ואז קרתה לי מעין נקודת שינוי שלדעתי אין ממנה חזרה. התגלתה לי תמונה מעט אישית יותר על הדמויות חייהם והקשיים שלהם בחייהם הפרטים. וכמובן ההאטה של החלקה שלי עזרה לי להתבונן בעצמי גם וביחסי עם המסגרת ובעולמי שלי. הבנתי שהמנהלים רובם עסוקים מבריחה מבעיות בחיהם הפרטיים דרך העבודה בקנית מכונית בריחה מעצמם. ויצירת מערכות יחסים של הצגה כוחנית של שליטה ילדותית עם עובדים. שזה די רגיל. מה שהפתיע אותי שהבנתי שאני בכלל לא מושפע מהתדמית החיצונית שך הא שים האלה ושאני מתבונן בהם באופן מרוחק מן הצד. איני שותף לשקאיות ההצגתית הזו. שום תכונה שלהם אינה מהווה איזה מוקד שאחרים נכנעים מולם. יותר מזה זה הביא אותי למיקוד עצמי שאני לא יכול לזוז ממנו שעל אף הכישורים שלי. אני חייב לעשות רק מה שאני באמת מאמין לו גם במסגרת העבודה. בשיווק בנהול לקוחות וכו. בקצור השקריות היחסית שהם חיים בה יוצרים מסגרת שכולה פעילה אבל אין בה באמת הרבה . רובה זה יחסים של קומבינות. נןרא עסוקים ובעצם זה הכל סכסוכים עם אנשים לרוחות שותפים וכו. הכל נראה מגוחך להם זה נראה רציני. והמון עובדים נשאבים לזה בתלותיות. פשוט מגוחך. איני פוסל אותם. אבל אני השתנתי. נקודת המבט שלי שונה. אין חזרה ממנה. הדילמה קשה מה לעשות. הכל נראה גם לא תואם את הערכים שלי לא את כללי העבודה והנהול שלי. הקשיים הובילו לסוג של התפכחות ואני מרגיש שאין חזרה ממנה למצב הקודם. אני מרגיש מנותק ומגוחך שם. ויותר מזה גם נסוג מצמצם פעילות חחד עם צמצום הפעילות שקרה מעצמו. מה שקשה לי זה שזה התודעה שלי נגמר בעצם. עכשיו זה רק זמן נסיגה וסיום. בחיי היו סיומים חדים. ופה אני רוצה לבצע מעין תיקון חוית סיום. בעיקר שאני מבין שהשינוי בי. רוצה לעזוב את השגעון של מרוץ העכברים שלהם. אני כן עיסקי אבל בצורה שונה מהם. הפער לא ניתן לגישור. מה הדרך הטובה ביותר לאור המצב הזה להשתחרר בצורה הכי אלגנטית?

האם להתפטר זה פתרון אמיתי באמת? נעזוב לרגע את ההשלכות הפשוטות במשור המשפטי והכלכלי. האם התנתקות ממצב היא פתרון כאשר השינוי הוא בתפיסה את המציאות? זה מעלה בשיא העוצמה את הקושי שאולי הוא הבעיה שלי. תחושת המחויבות האישיית הטוטלית כמעט לדברים במשור המקצועי. אציין שהתפטרות כאן היא הפרה של הסכם אישי שאינו של שכיר אלא עצמאי נותן שרות לפרויקט מתמשך. התשובה שלך גורמת לי לחשוב שאולי אין בעיה עצם עם צורות הסיום שהיו נהוגות בחיי סיום חד ברןר ומתקדם הלאה. כתבתי סיום אלגנטי. מבחינה עיסקית ההתפטרות לכאורה תוליד מעשית שובל של ספיחים מקצועיים שאדרש להם בגלל אופי ההסכם. ובכך למעשה זה יהיה סיום חיצוני שלא השיג את יעדו. האם סיום פנימי עם הכלה של הקושי לעוד תקופה מוגדרת עם יעד יציאה היא לא נכונה יותר? גם פנימית כחויה שונה וגם כפתרון מעשי? או שיש כאן פחד ממה שאחרי עם הדמויות עצמם שהניתוק מהם בעצם מתרחש בהדרגה כבר. לא בהצלחה יתרה כי אני עוסק בהם כאן זאת אומרת הן תופסות מקום אצלי. ( שאלת מזה בעצם התפטרות) להתפטר חיצונית וזה יחלחל פנימה או שקודם הכלה ולא דחיה שלהם ואז יציאה. אולי אנימחכה שהיוזמה והדחיה תבוא מהם? אחד המצבים היותר לא בהירים שאני הייתי בחיי. אין לי פחד כלכלי. זה לגמרי משהו אחר. אני לא מפענח אותו. ההרגשה שזה לא מצב מוכר ועדין לא נוקט צעד....פזיז. עדין התפטרות היא תשובתך? תודה