איך נפטרים מתחושה של חוסר ערך?

למשל אני עובדת במשהו שנחמד לי אבל זאת עבודה 'ראש קטן' בנחת והשכר בהתאם- לפי מינימום. אני לא תופסת מעצמי פחות חכמה מהרבה אנשים אחרים עם יותר תעצומות נפש כנראה ופחות חרדות ומחסומים שעובדים בדברים יותר יצירתיים ומרווחים יותר גם. זה גורם לי להרגיש נחותה והחותמת הכלכלית היא כמו אישור לזה ש'אני שווה פחות'. תרתי משמע.. יכולתי אולי לנסות להיות עצמאית אבל הכל מרגיש מסובך כאילו אסור לי. ישנאו אותי. יתקפו אותי, ידחו אותי, ילגלגו עליי, יתעלמו, יהדפו יתעלמו... לא משנה כמה במציאות אין סימנים ממשיים כאלה ולפעמים אפילו להיפך זה כאילו הכל חתום בי טיפושהו שאי אפשר להיות בן אדם חופשי בעולם הזה וצריך לברוח , להסתתר. לא להיות במרכז תשומת הלב כי משהו לא טוב יצא מזה.. אז לא יודעת למה לשאוף עכשיו. וגם מרגישה נחותה. למדתי הרבה תחומים אבל לא מימשתי כלום אף פעם. אין לי 'זהות מקצועית' . זה מפריע לי. והפסיכולוגית בכלל ניסתה לאנוס על הנפש שלי משהו אחר במקום להקשיב לי. עצוב שאין דרך להעניש אנשים כמוה. מטפלים כאלה צריכים לתת דין וחשבון על הטעויות שלהם. בסה"כ הייתה צריכה להקשיב לעזור ולא לתמרן לי בנפש תמרונים מטומטמים. בן אדם כמוני לא אמור להיות הורה אלא להגשים את עצמו בצורה מספקת קודם. מה הטעם להיות הורה אם אני אדם שלא מעריך את עצמו? לילדים מגיעים הורים נורמלים שמעריכים את עצמם כי רק ככה הילד יעריך את עצמו גם, לא אודי?