שטיח פרום

היי, חיפשתי מקום להפקיד חלק ממני לפני שהכל נשבר לרסיסים. אחר כך מתחבר, אבל בדרך נכנסות זכוכיות לנפש. אז נעמה זו אני, את, שצועקת עליה, זו אני, את, שנפגעת ממנה, זו אני, גם את, המגעילה שמכווצת בפינה, שהייתי רוצה לבעוט בה, זו אני. וכנראה שגם זו שכואבת זו אני. אני נפרמת לאט. שתהיה לי תמונה כתובה לפאזל, כשאוכל לנסות להתחבר שוב לעצמי. נעמה וכל הנעמות שמסביבה.