מה אתן חושבות?

"את בטיפול כי את רוצה ולא כי את צריכה" כך שיקפה (בערך) המטפלת שלי בפגישה האחרונה ולמרות שידעתי את זה- זה צרם. רק לכתוב את זה גורם לי להרגיש כאילו יש פחות חשיבות לטיפול שלי ואני מבזבזת כסף שאין לי... מצד שני, אני לא מבינה למה אני משתפת כי ברור לי שלא אפסיק עכשיו. קצת מוזר לי לכתוב לקבועות (וגם לאלו שלא) כאן. מרגישה נדחפת. בובי

שאני מקנאה בך...תהני מהטיפול, אני מחכה לרגע שאבוא כי אני רוצה ולא כי צריכה או חייבת!!! לפעמים גם זה קורה אבל לעיתים רחוקות...וגם מי שצריכה... צריכה לרצות אחרת זה לא יעבוד........זה מצויין שאת רוצה, למה לא בעצם?

היי בובי, גם אני מכירה את ערבוביית הרוצה-צריכה-אמורה. אני לא יודעת מה הנימה שבה זה נאמר, נדמה לי שאולי גם אצלך זה מתערבב. את לא *צריכה*, את לא על סף אובדנות, את לא במצב כל כך חולה שאת חייבת להיות בטיפול או שלא תשרדי. אם נשתמש במילים *מגיע לך*, איך תרגישי? מגיע לך להרגיש טוב, אז מגיע לך להיעזר במטפלת ובטיפול לשם כך. וזה שאת רוצה להרגיש טוב, שאת מקבלת את זה שמגיע לך, האם זה בזבוז או דבר חיובי? אני מכירה את המקום שהופך את המחשבה "מגיע לי" לבזבוז, תפיסת מקום של אחרים. גם את הקושי עם המילה "רוצה". הרבה פעמים אני אומרת למטפלת שלי שאני כבר לא "חולה מספיק" בשביל שיגיע לי שיטפלו בי והיא מזכירה שלכל אחד מגיע שיטפלו בו, גם אם הוא לא במצב אנוש. מגיע לך חום ועזרה גם אם את "סתם" מרגישה בכך צורך. אולי תגידי לה גם את? יש משהו בכנות שבה המטפלת שלי אמרה את זה, שלא יכולתי שלא להרגיש שכך היא מרגישה. שבאמת מגיע לי, ושזה בסדר ושזה אפילו נעים וטוב לה שאני מסוגלת להגיד על עצמי "אני רוצה", או "מגיע לי". תודה שחלקת, בובי. תמיד השאלות האלו מעלות בי חיוך, לראות שאני לא היחידה שמתחבטת בדברים האלו בטיפול. נעמה.

כי לי נשבר הזין מ'טיפול' ולהיות בטיפול אבל המטפלת האחרונה אמרה 'את צריכה טיפול'... וברור לי שאני לא 'רוצה' כי נמאס לשלם כ"כ הרבה על דברים לא ברורים ומעצבנים

אפשר שאלה? את לא רוצה להיות בטיפול אבל את (לא המטפלת האחרונה) חושבת שאת צריכה טיפול? דיברתי עם המטפלת שלי על זה בפגישה האחרונה ולי זה עשה טוב שהיא חושבת שאני צריכה.. (לא הצלחתי להבין מה את מרגישה/חושבת על זה שהמטפלת חשבה שאת צריכה טיפול)

היי בובי, גם אני מכירה את ערבוביית הרוצה-צריכה-אמורה. אני לא יודעת מה הנימה שבה זה נאמר, נדמה לי שאולי גם אצלך זה מתערבב. את לא *צריכה*, את לא על סף אובדנות, את לא במצב כל כך חולה שאת חייבת להיות בטיפול או שלא תשרדי. אם נשתמש במילים *מגיע לך*, איך תרגישי? מגיע לך להרגיש טוב, אז מגיע לך להיעזר במטפלת ובטיפול לשם כך. וזה שאת רוצה להרגיש טוב, שאת מקבלת את זה שמגיע לך, האם זה בזבוז או דבר חיובי? אני מכירה את המקום שהופך את המחשבה "מגיע לי" לבזבוז, תפיסת מקום של אחרים. גם את הקושי עם המילה "רוצה". הרבה פעמים אני אומרת למטפלת שלי שאני כבר לא "חולה מספיק" בשביל שיגיע לי שיטפלו בי והיא מזכירה שלכל אחד מגיע שיטפלו בו, גם אם הוא לא במצב אנוש. מגיע לך חום ועזרה גם אם את "סתם" מרגישה בכך צורך. אולי תגידי לה גם את? יש משהו בכנות שבה המטפלת שלי אמרה את זה, שלא יכולתי שלא להרגיש שכך היא מרגישה. שבאמת מגיע לי, ושזה בסדר ושזה אפילו נעים וטוב לה שאני מסוגלת להגיד על עצמי "אני רוצה", או "מגיע לי". תודה שחלקת, בובי. תמיד השאלות האלו מעלות בי חיוך, לראות שאני לא היחידה שמתחבטת בדברים האלו בטיפול. נעמה. לא יודעת אם יש אפשרות להגיב אליכן לפני שרואים את התגובה בפורום (ולא רק במייל) אז מגיבה ככה.. אני לא יודעת אם הייתי מספיק ברורה. נראה לי אני צריכה לפרט יותר... מקווה שלא ייצא מגילה. מחר אדבר עם המטפלת - למרות שאני לא כ"כ יודעת בעצמי מה אני רוצה. פניתי לטיפול בעקבות משבר הוא עבר ופתחנו עוד דברים...(עברו כמעט שנתיים) היום אני מרגישה ברוך ה' טוב (כבר מזמן בעצם)! (לא רוצה לרשום שאני מתפקדת/חברים/עובדת כי אני לא בטוחה שזה מה שמשקף.. אבל טוב לי- אין לי מצוקה או סבל..). וכמו שאמרת נעמה שהמטפלת שלך אמרה- לכל אחד מגיע שיטפלו בו. היום נראה לי שאני די בסדר עם היכולת והרצון לקבל ממנה (לזה התכוונתן מיכל ונעמה?) אבל באמת לכל אחד מגיע?!? לא צריך איזה אישו? ואם כן, אז מתי זה הסוף? נראה לי שאני חייבת מטרה או איזה משהו לאחוז בו כדי שאוכל להגיד- זה בסדר שאני כאן, יש סיבה מספיק טובה לא רק כי "בא לך"... מנסה לשכנע את עצמי.. למשל, נראה לי שזה שאני יוצאת לא מעט מפגישות עם תחושות עוצמתיות (כפי שאתן וודאי מכירות), זה אולי אומר שמשהו עוד "עובד" "מתבשל" שם, אבל קול אחר אומר "בסדר בובי מה את רוצה, זה יימשך גם יובל.. היא משמעותית ואהובה כ"כ עבורך..". מבינות? קראתי שוב ושוב מה שכתבתן וזה כיף תודה :) רשמתי לפני זמן מה לבמבי למה אני יותר קוראת סמויה ולא כותבת.. אבל נראה לי עכשיו שאני מבינה עוד סיבה- שאני כותבת פה לפני שאני מביאה את המחשבות/רגשות... שלי לטיפול אני מפחדת שהן יצאו לי בטיפול כבר "חצי מעובדות" שעברו כבר איזשהו גלגול פה ולא בצורה הגולמית והראשונית (אלא אחרי כתיבה, חשיבה, תגובות...) מה נראה לכן? בובי

מה רע להביא לטיפול דברים "חצי מעובדים"? וגם אם הם כבר מעובדים לגמרי, תמיד אפשר לגלות ביניהם ובתוכם אזורים חדשים... לא כך?

רוצה-צריכה-רוצה-צריכה... אני מרגישה לפעמים שאני רוצה .לפעמים לא רוצה אך צריכה, לפעמים רוצה וצריכה ולפעמים גם לא רוצה ולא צריכה.. ואני חושבת שמדובר במשהו דינמי, ובטח ובטח שלגיטימי.. אולי משהו באינטונציה ? במימיקה ? בשפת הגוף של המטפלת "סיפר" לך משהו שאולי גרם לך למחשבה/הרגשה הזו ? ייתכן, שאת משחזרת משהו שמוכר לך בתוכן ? בצליל או במשהו אחר/נוסף מהעבר הרחוק ולכן את מגיבה באופן הזה ? לגבי חומרים מעובדים/גולמיים.. אני מביאה לאמא צביה את מה שקיים אצלי באותו הרגע.. מעובד ? גולמי ? אני אפילו לא חושבת על זה באופן הזה.. אם יש משהו שמציק/מעצבן/מעציב/מכאיב/מעניין/משמח/מפתיע/מרגש וכו' באותו הרגע, זה מה שעולה בחדר.. לפעמים אני גם מקריאה לה תכתובות מפה.. אם משהו ממשיך להעסיק אותי.. העניין של מעובד/גולמי ממש לא מעסיק אותי.. מביאה לה כפי שזה קיים באותו הרגע.. וחוצמזה, שמחתי לקרוא אותך, שמחתי שפתחת עץ.. במבי. נ.ב ולמה מעסיק אותך העניין של גולמי /מעובד ? למה זה איכפת לך?

נראה לי שכמו הרבה דברים השאלה היא איך זה מסתדר עם המציאות. אם את במקום שמבחינה כלכלית ומבחינת הזמן יש לך פנאי לטיפול, אז זה לא כזה קריטי לעזוב בשנייה שאפשר. נשאלת גם השאלה האם את נשארת כי עוד יש לך מה להיתרם וזה טוב לך, או מאידך כי את מפחדת להיפרד. האם המשענת תומכת או מונעת ממך לקום לבד. נראה לי שאלו שאלות ששווה לנסות ולחשוב עליהן בטיפול... ובעניין הכתיבה והעיבוד - אני הפוכה לחלוטין. במשך תקופה ארוכה מאוד ידעתי להגיע לפגישה רק מעובדת לגמרי, אבל העיבוד היה לבד. עם הזמן אני מגיעה קצת יותר מדיום-רר. לפעמים עושה את העיבוד הראשוני גם לא לבד, אם כאן נחשב לא לבד. נעמה.

הועתקה בשנית בתחילת הודעתי...:)