בן זוג שיש לו יחסים סבוכים עם אמו

שלום אודי. אני מתראה מזה חצי שנה עם בחור נהדר, רק שיש בעיה.. (והיא כנראה בי). הקשר אינו רציף וכל כמה זמן הוא מרגיש שהוא לא רוצה את זה יותר, אבל אז מתגעגע מאוד וחוזר לכמה ימים עד ששוב בורח כי מרגיש שרוצה משהו אחר. מההכרות איתו אני יודעת שהוא גדל בבית ביקורתי מאוד, שבו הוא מרגיש שלא אהבו אותו, מרגיש כישלון ודחוי, שהוא פועל כדי לרצות את ההורים שלו או כדי למרוד בהם, ושהאמא שלו דומיננטית ומניפולטיבית. הוא אומר שהוא קרוב לאמא שלו ושלפעמים אוהב אותה, אבל מוצא את עצמו כועס עליה לא פעם, והוא לא מצליח לשהות במחיצת הוריו מבלי שתתעורר סערה בתוכו לאחר זמן קצר. שמתי לב, שהוא מחפש את אישורה בדרך, עקיפה בדרך כלל... ואת היחס שלה (שלילי או חיובי). אפשר להגיד שהוא מורד כרגע בכל מה שגדל עליו, ובתחושה שלי זה כדי לבדוק את ההורים שלו. אני מיצגת משהו הפוך לגמרי מהעולם שממנו הגיע... בגלל שאני רואה את כל זה ויש לי רגשות אליו אני מקבלת אותו כמו שהוא, באהבה.... מצד אחד שנינו מרגישים שהקשר עמוק, שבכל פעם שחוזרים מתקרבים יותר, יש דמיון נפשי גדול והבנה גדולה, ויש פתיחות ודיבור על רגשות וכתוצאה מכך התקרבות. יש משיכה, וגם מרגישה שהוא אוהב אותי... מצד שני אני מרגישה שככל שיש התקרבות, הקושי וההתנגדות עולים מולי. קראתי אפשהו שגבר שגדל עם אמא שתטלנית, ביקורתית ודומיננטית ויחסיו סבוכים אתה, תמיד יחפש בת זוג דומה לה בסופו של דבר... ואם יחפש את ההפך, לא יצליח לקבל את האהבה מהבת זוג, וידחה אותה, תמיד ינסה לשנות אותה כדי שתהיה דומה לאמו, או שיעניש אותה מתוך השלכה. בהנחה שאני מאוד שונה מאמא שלו, גם בפנים וגם בחוץ, האם כל זה אומר שבעצם אין לזה סיכוי? האם תמיד משחזרים יחסים עם ההורים בין אם בוחרים דומה או הפוך והתוצאה תמיד תהיה לא מחמיאה? כי שתי האופציות לא מעוררות תקווה. או שניתן לשנות דפוסים שעליהם גדלנו... ומעבר לזה... למה אני בוחרת בקשר כזה?? תודה לך. צלינקה

בתחושה שלי הקשר לא טוב, כיוון שהוא אינו יציב... זה בכל מקרה בודאי מפרה את הפחד שלי מנטישה. אני גם מרגישה שהוא כל הזמן רוצה שאכעס עליו או שאציב לו גבולות, אבל אני לא מצליחה, כי אני מבינה אותו יותר מדי, כיוון שגם אני גדלתי בבית ביקורתי ויש לי רגישות לנושא. אני תוהה אם אפשר לשנות דפוסים עמוקים כל כך... אצל שנינו. כמובן שהאחריות של שנינו... או שאולי אין פשוט התאמה במרכיבי הנפש. בפנטזיה שלי אני רואה קשר שבו מתגברים על המורכבויות הרגשיות ומתקרבים ומתקרבים... אני בעצם לא יודעת מה אני רוצה לשאול. אבל תודה בכל אופן.

אני מתאהבת בשיקופים שלי!ולא סתם שיקופים. אנשים שיש להם נקודות חולשה דומות לשלי. (בהתמסרות ואהבה עצמית). מכך יוצא שאני בעצם מתאהבת בעצמי, וזאת למרות הדימוי העצמי הנמוך שלי. אני כנראה מחפשת את החולשות שלי באחרים, ותולה בהם תקווה שישתנו, כי אז זה אומר שגם אני יכולה להשתנות. אם הם יעשו שינוי הם יהיו ראויים לאהבה בחוויה שלי, כלומר אם אני אעשה שינוי אני אהיה ראויה לאהבה. למעשה, רגש האהבה שאני חשה אליהם, זה רגש של תקווה כלפי עצמי! אני מעודדת אותם לשינוי והתמסרות, כי בעצם מעודדת את עצמי! מתוך זה אני מבינה, שבעצם אני מתאהבת במקרים כמעט בלתי אפשריים... כי יש עניין של טיימינג, בשלות, מודעות, עוצמה של החולשה... כך שהסיכוי שזה ייפגש באמת במקום שבו נוכל שנינו לעשות עבודה באותו מקום הוא די קלוש. אז עכשיו שאני מבינה את כל זה, איך אוכל לשנות את הדפוס ולהתאהב במשהו אחר? טוב יותר?