לאודי

אודי , אני לא יודעת למה אני כותבת לך על סוריקטה . אודי , תעזור לה , תדאג לה , תוציא אותה מהבוץ . אוףףף פנטזיות ההצלה .

אני חושבת שאני דואגת לסוריקטה בגלל המצוקה שהיא כותבת עליה . הי סוריקטה , חשבתי על זה שוב ואני סומכת עליך . שתצליחי לגלות תושיה . איתך , הילה

הי הילה יקרה, במקרה ראיתי את ההודעה... את צודקת בכך שאת רואה שאני במצוקה גדולה מאד, צועקת 'הצילו', ומשהו כנראה מעוור נורא, כך שאיני רואה מוצא. אולי איזו הזדהות חזקה עם קול אב-אם כזה. אומר באמת, שיש לי לפעמים פנטזיה ש'מישהו' יצא, בואי נאמר, מתוך המסך הזה (כולל הפייסבוק, אגב) יציג אותי לעולם ויאמר שיש בי כמה תכונות טובות, חמודות ושמישות, ולמשל, לצורך ענייננו, יעזור לי למצוא מקום עבודה טיפה כבד יותר ומבטיח מזה שהיה בשנה הקודמת, או אי פעם... אבל עמה גם המון חרדות עוצמתיות, בעיקר מאובדן גבולות, ניצול, או בלבול בהגדרה העצמית. מניסיון מר, כך קורה בדרך-כלל עם דמות שלכאורה תתאבד על החיים שלי. יש לי תחושה שגם סוג של בלוף יש כאן, בהבטחה להיות עבורי סופרמן תמידי. איכשהו, כן, ההרגשה כרגע היא שצריך לקרות איזה נס, אולי. איזה מזל גדול. מפחיד להתדרדר כך. באמת שאיני יודעת... ישנם רגעים בהם נדמה כאילו בהם אין לי כוחות נפשיים כלל. המשבר, הפעם מאד עמוק וארוך. בינתיים אני מספרת את המשבר שלי במציאות קצת לשכנים או בכל זאת לאנשים שמכירים ונמצאים איתי בקשר כלשהו דליל ככל שיהיה. ומשהו עוד נשאר מהטיפול שלי. עדיין. למרות שיש בו, למרבית הצער, לאות רבה. תודה לך, הילה, סוריקטה, שמתפעלת מאד מהיכולת המהירה שלך להציל את עצמך לצד תהומות עמוקים כל-כך. שאף על פי כן ולמרות הכל, יש לך אותך. וכוחות מבורכים.

הילה, הרגשתי שעצוב לך על סוריקטה, כי היא יקרה לך. ועצוב לך על עצמך, על התחושה שחייך ולא מותך הם הטרגדיה. ושבעצם עצוב לך על קיומו של הכאב והחורים השחורים. הנקבוביות שלך פעורות וחוות את כאב העולם. וסוריקטה, פתאום הצורך שלך בפיתרון קונקרטי הפעיל אצלי את גלגלי הסיוע הפרקטיים. את הדרכים שאני מכירה למצוא עבודה הגונה, את האנשים שראיתי עושים את זה ממקומות עמוקים, להריץ בראש אילו פתרונות יכולים לסייע לך. אבל בעצם, הכי קונקרטי והכי מופשט והכי עמוק זו הבדידות. שכמו שכתבת, מילוייה הוירטואלי מפספס משהו ורופא הנפש שלך גם הוא לא מספיק. בטח אם הייתי רואה אותך במציאות הייתי רוצה להתחבר איתך. מה שאומר שוודאי ישנם אנשים כאלה בחוץ. האתגר (הלא פשוט בכלל ) הוא למצוא אותם... ובינתיים אאחל לך למלא את הבדידות הזו. מבחוץ פנים, מפנים לחוץ, זה לא משנה.