רק להבהיר שלפעמים כמובן שאני מרגישה יותר טוב

בד"כ כותבת פה רק מתי שחשה הרגשה רעה, מצוקה וכיוב'.. אבל יש גם ימים אחרים פשוט זה פחות מקבל ביטוי כאן.. אולי חשוב להבהיר את זה בשביל 'האינטגרציה' של היישות שהנני.. יום טוב לכולם.

מימה, הודעתך גרמה לי להרהורים...אז נראה לי שאנסה להרהר אותם בקול, ואולי במקרה מי- מהם יתאים לך. אני חושבת שאולי טוב שלעיתים, הצדדים הבוגרים יותר, המתפקדים יותר, באים לבקר גם במרחב שמאפשר גם ילדותיות ונזקקות. מעבר למה שזה מאפשר לאחרים לראות ולפגוש, אולי זה יכול לעזור גם לך עצמך לעשות אינטגרציה, לעזור להרגיש יותר שלם. (או שאולי פשוט – הם מגיעים לבקר ברגעים בהם אתה מרגיש יותר שלם..). אולי, אפילו, הם יכולים להושיט קצת יד לחלקים הנזקקים יותר, וכך אתה הבוגר, ה"מרגיש יותר טוב", יכול קצת לסייע, להקשיב, לתת תקווה, לאתה הילדי יותר... אני נוטה לחשוב שזה לא ממש "בשליטה" אלא זה מצב בו אתה נמצא. אבל באופן עקרוני, לגבי המרחב כאן, לכאורה זה מרחב שנועד להביא לידי ביטוי צדדים שמוזנחים יותר בד"כ (וזה טוב, וחיוני). אולי, כאשר זה אפשרי, אפשר להשתמש בו גם כדי ליצור קצת חיבור? האם החלקים המתפקדים יותר חייבים לבוא "על חשבון" החלקים הנזקקים? וגם, אולי מן הצד השני: הרגשה קשה כאשר לא יוצא מחובר, ואתה יוצא במקום אחד רק ילדותי נורא... (ואני לא מתכוונת ילדותי במובן שלילי)...לפעמים יש לך צורך מהר להביא גם את הצד הבוגר, ולהגיד, לא, אני בסדר, זה לא אני... אז אולי הצד הבוגר לפעמים קצת מנסה להכחיש , להחניק, את הצד הילדי? ואיך אפשר ללמוד להביא גם את הצד הבוגר מבלי שיתייחס "כך" לצד הילדי? מבלי שיתפוס לו את המקום, או ינסה להעלים אותו? מהרהרת... גילת.