...מילים....

הי... שוב אני... אממ.... נהיה קצת קשה יותר לכתוב כאן...מרגיש חשוף... וגם מרגיש לי מחליק..... ואני בכלל לא יודעת אם זה ההר שלי, אם אני צריכה לנסות לטפס עליו....... אולי תהיה לרגע איזה חייזר מהחלל החיצון... כדי שאוכל להתפרק לי לרכיבים הפנימיים .... מנסה לתאר את הבלתי ניתן לתיאור, את זה שלא יודעת איך לכתוב כך שארגיש מחוברת... בד"כ אני לא מרגישה אסופה. הכתיבה שלי, התגובות שלך, הכל עף עם הרוח ומתפזר לאותיות. ויש הרבה הרבה מילים אפשריות...אינסוף... מי אמר איזה לכתוב, ולמה, ומתי... ולמה לא לשתוק, בכלל...(או כפי שקרה לי פה בזמן האחרון...למה לא לכתוב את כולן? לא יודעת אם זה נבע מחרדה, אבל מה שבטוח: זה הביא חרדה...) בכל אופן, כשאני כבר כותבת לך אז זה קצת כאילו... נראה לי שאני צריכה שייקחו את ההודעה שלי ויאחזו בה חזק חזק, יקיפו מכל הכיוונים, כדי שהיא תרגיש אמתית. יגעו בכל האותיות והמילים שלה. כתבתי פה פעם על חיבוק, על וויסות חושי... כתבת לי "פרגמנטציה" (איזו מילה חביבה) . אני כולי פרגמנטציות, או שכולי סתם סתם כלום, כל ההודעות שלי כאן יכולות להיות בטלות ומבוטלות, מחוקות, נעשה "פו" והן עפות עם הרוח. ומה שתענה לא משנה...הבנת? אא"כ יש לך דרך לעטוף את כל ההודעה שלי, לאחוז אותה חזק, להקיף במסגרת כזו ולא לעזוב גם כשתעבור להודעה הבאה. אבל, גם משהו כזה (אם היה קיים) כנראה לא יעזור: ברגע שכתבתי את זה- ווווש! זה לא אמיתי. אני כמו עט קסמים שכותב מילים שקופות... עד כאן חלק א'. .... והחלק השני הוא המחשתי... סוד כמוס... הצצה אל המילים שמרחפות להן בחלל האוויר.... כאן, אודי: [XXXXXX], צנזרתי את עצמי אחרי שגלשתי לשקר כלשהו .... ואחריו הופיע המשפט הבא :"סתם! זו הייתה פרגמנטציה! חה חה! אמרה גילת, ותקעה סכין בליבה של עצמה, ונדמה". באמת, ממש כך... אני (מעיזה) להשאיר לזה זכר כדי להראות, כדי שאולי תבין את התחושה. ... .... אממ... איך להמשיך מכאן? ...נראה לי שאני אולי במין תהליך החלמה כזה של הפצע המלווה ביציאת מוגלה. אני שמחה ביכולת שלי להתבונן מבחוץ ולתאר, אני כבר לא כמו פעם-פעם, ו א י ן- מ צ ב שהייתה מתפלקת לה אליך פרגמנטציה "אמתית". גם ההלקאות העצמיות קצת פוסקות (האמנם? אולי זו רק הפוגה קצרה), אבל, יש פחד מ, והרגשה של, הדממה העצומה ששוכנת מתחת. רוצה לשאול האם גם לך זה נראה כמו תהליך של הדבקה, והאם הוא בכלל אפשרי, אבל זה לא שאלות ששואלים והאמת שגם לא אכפת לי כרגע. כך אני מרגישה, ורק מזה אכפת לי, אתה בכלל חייזר... כן, מזכירה לעצמי שוב: אתה חייזר מארץ רחוקה!! (אז אל תגיד לי מילים בעברית... דבר חייזרית, דבר חיבוקית...) כותבת גילת, ומתפזרת מייד שוב לרסיסים... וגם חושבת שאולי מוטב יותר, מדויק יותר, שלא אשלח גם את ההודעה הזו , כי ע"מ לשלוח אותה אזדקק גם למידה מסוימת של פרגמנטציה.... חוזרת, בודקת את המילים, האם הן אמתיות, עד כמה... ל100% אין סיכוי להגיע, מסתפקת באיזו רמה בינונית סבירה... ואחסוך ממך הפעם את כל ההתלבטויות של האם ואיך, ולמה ומה אני / אתה חושבים על הכתיבה וכו' וכו'.. אפילו את אי הנעימות מה-over כתיבה. לא אלאה אותך. (אוך. שמישהו יגאל אותי מייסוריי).