כל כך קשה לסמוך בעולם הזה..

אני דווקא הייתי סומכת עליי, אבל יש כל כך הרבה דברים שלא תלויים בי...... זה משגע. התחושה הזאת של חוסר שליטה לפעמים, של חוסר השפעה, של מצב שבו קיימים אחרים שלא ניתן לבטוח בהם וצריך להאבק כדי לגרום שמשהו יזוז בשבילך, שצריך לעמוד על שלך ולא לוותר גם אם מישהו אחר ממול מנסה לגחך את העקרוניות שלך, להגיד לך שאתה מתעסק מדי בדברים לא חשובים.. האם דברים עקרוניים לא חשובים? נגיד יש לי דרך לקבל 2 שקל ודרך אחרת להפסיד שקל ולקבל רק 1 שקל. ואז מישהו יגיד 'זה לא משנה. כולה שקל, לא משמעותי, לא שווה לשקול את זה'.. ומה אם זה 20 שקל? 40 שקל? 500 שקל? מתי זה הופך להיות כן משמעותי? למה שמישהו אחר יחליט בשבילי? לא מבינה למה בעולם הזה כ"כ קשה לדאוג לאינטרסים של עצמך.. כל דבר כרוך בהרגשה של מאבקים... אם זה היה תלוי רק בי סבבה, אני מוכנה לאחריות אישית, אבל יש דברים שאני תלויה גם באחרים, תלויה בנכונות שלהם לשרת בכנות את האינטרס שלי. ואם זה לא קיים (ולרוב זה לא קיים) אז אני לבד במערכה, ואני מרגישה חלשה במאבק הזה, כי אין כוחות להתעקש שמבחינתי גם השקל האחד שלי כן חשוב! ולא יתיימרו להגיד לי סתם שלא.

הרגשתי קצת מעורערת וחרדות לקראת איזו שיחה שהיה עליי לקיים עם גורם כלשהו, זה היה הרבה פחות נוראי ממה שחששתי. אני לא יודעת למה יש לי את הפחדים האלה שינסו ללחוץ עליי ולפלוש לי ולהסתיר ממני ולנצל אותי......... מרגישה כאילו לנהל שיחות פשוטות של בירורי מידע וכיוב' זה כמו יציאה לשדה קרב ומוקשים עויין... אני רוצה שיהיה לי אמון בעולם. נמאס לי להרגיש ככה כל הזמן שכולם רק מחפשים לנצל. וההורים שלי רק מדביקים אותי עוד יותר עם הגישת "תזהרי מהכל". הפעם המציאות הוכיחה שלחששות שלי לא היה בסיס.. כ"כ הרבה אנרגיה מתבזבזת לי על השטיות האלה רק כי קשה לשאת חוסר ודאות ונוטה לחשוש מתגובות היפוטתיות שאינן לטובתי וכ'... השכל מבין את התמונה הזאת, הרגש כנראה שעדיין לא.