טיפול בעידן של מחאה חברתית (מחשבות2)

איך זה מסתדר לאדם בעל כושר השתכרות נמוך לממן גם מחייה שכר דירה (אם אינו חפץ כל חייו לגור בבית ההורים) גם השכלה אם ברצונו להתפתח ולהתקדם בחיים וגם.... ליווי טיפולי להכלה רגשית בעת התמודדויותיו? או שמא טיפול לא נועד להוות 'ליווי'. אולי 'פינוק' לעשירים? לפעמים זה נתפס כך. כאילו טיפול זאת פעולה של חיטוט עצמי נרקיסיסטי לאנשים שחפצים להרהר בעולמם הפנימי... אבל הניסיון שלי מלמד אותי שאין שום 'פינוק' ביחסים טיפוליים. האמפתיה היא רק התחלה וההמשך די מרור, שחזורים, כעסים, התפכחויות כאובות.. זה אולי גורל טיפולי שכיח לעניים שבחבורה ו/או בעלי טראומות התפתחותיות. אבל מה אם אדם עשיר יגיע למטפל ויחפוץ באנליזה 'מפנקת' של 4-5 ימים בשבוע.. האם יקום המטפל שיסרב לו? מה קורה לפואנטה הטיפולית אז? כיצד תתכן מתכונת טיפולית דומה שתתאים גם לזה וגם להוא?? שוב מזכיר לי שמאוד לא ברור טיפול מהו ומה נועד לשרת. ויניקוט אמר מזמן שטיפול נגמר כאשר מטופל אינו חוזר עוד... לי אישית נמאס לשלם כ"כ הרבה תמורת כ"כ מעט. אפשר להפעיל את השכל לבד. להעיז לבד. הלוואי ויהיה לי האומץ לא לפחד יותר לא מהצל של עצמי ולא מצלם של אחרים.