לא טוב לי

אני לא יודעת למה.. אני כל רגע מתחילה קצת לבכות. הייתי לא נחמדה היום לאחת השותפות שגרה איתי... לא עשיתי משהו מיוחד, פשוט הייתי במיטה כל היום ולא דיברתי (נראה לי היא שונאת אותי) לא יודעת מה אני כבר רוצה.. אני חושבת אולי לנסות לחזור לקחת תרופות, אני חושבת שאני מחפשת איזו ישועה מבחוץ ובכלל לא בטוחה שהתרופות הן הכיוון הנכון. במיוחד שזה נגמר בהרגשה פיזית (אבל לא רק) איומה. אחרי שהפסקתי לקחת, במטרה להחליף תרופה, הרגשתי ממש לא טוב והחלטנו (הפסיכיא' ואני) להפסיק בכלל. אני גם לא הרגשתי שאף כדור עזר לי עדיין (נכון שאפשר לנסות ומזל שהספקתי לשכוח איך הרגשתי ואיך התנהגתי אז.. רמז: אני חושבת שזו התק' הכי לא טובה שהייתה לי) לא יודעת מה לעשות... אני יודעת שאני רוצה שיהיה לי טוב, וכמו שהפסיכו' אמרה אתמול שאני רוצה אולי שהיא תציל אותי וזה לא יקרה. וזה לא שממצב רע אעבור למצב טוב, אלא שיש דרך ושזה לא שחור או לבן (טוב או רע..., לפעמים גם יכול להיות לא טוב). ויכול להיות שזו הבעיה שלי. ולמרות שאני כבר קרוב לשנה וחצי בטיפול, אני לא מרגישה איזו שהיא התקדמות. לפעמים ההפך.