כבר מזמן לא היה לי כ"כ רע

אני לא יודעת מאיפה להתחיל... עד שהיום הייתי אמורה ללכת לאיזה שיעור עם חברה (כנראה שבחיים שלי המושג הזה אינו קיים), כל היום בדקנו וכו'. לקראת הערב היא דיברה עם חברה שלה והן קבעו ללכת יחד. אז היא אח"כ היא שואלת אותי את באה איתנו? אנחנו הולכות לאיקס. בצהריים דיברנו והיו כמה אפשרויות. אמרתי לה שלא יודעת. לא רציתי ללכת אם לא רוצים שאבוא. גם אתמול קבעתי עם "חברה" סתם לשבת איפה שהוא. כבר שנתיים היא גרה לידי ועדיין לא יצא. ואני תמיד תוהה למה זה קרה. במקרה פגשתי אותה שבוע שעבר. אז היא אמרה שחייבים כבר לקבוע להיפגש. קבענו לאתמול בערב בסוף ביטלה. וכבר כמה פמעים ניסינו. אני כבר לא מנסה יותר... אבל כשמישהו שהוא כאילו חבר שלי צריך ממני משהו כולם יודעים יפה מאוד להיות נחמדים. לא רוצה... הלכתי קודם עם "חברה" לעזור לה במשהו. אח"כ היא הלכה לדירה שלי ואני הלכתי לשבת באיזו גינה. שכבתי על הדשא וקצת בכיתי.. עבר איש אחד עם כלב, והכלב קצת התקרב אליי אז אמרתי לו שלא ייגע בי. לא חושבת שאמרתי בכעס מדי.. אז הוא עונה לי אל תדאגי יש לה טעם טוב. והוא היה בטלפון ואז אמר "איזו פוסטמה אחת שוכבת על הדשא..." ואת ההמשך לא שמעתי/ לא זוכרת. ואז באמת התחלתי לבכות. היו קצת אנשים כי כבר היה חשוך. היתה שם משפ' אחת די רחוקה. וקלטתי שהאבא שם לב לזה ואז שהם מדברים עליי. אחרי כמה דקות הגיעה ילדה, דוברת צרפתית, בהתחלה הסתובבה לידי ואח"כ שאלה בחצי עברית, חצי ג'סטות "מה קרה גברת? למה את בוכה?"... זה שימח אותי קצת שלמישהו אכפת ממני. רק חבל שמי שאכפת לו ממני לא קרוב אליי. היום בטיפול היא ביקשה שאעשה רשימה של דברים שעושים לי טוב/שאני אוהבת לעשות. חבל שהדבר הראשון שעלה לי לראש שאין בכלל דברים כאלו. ומה היא מבקשת רשימה.. אולי אמצא דבר או שניים, רשימה זה בטוח לא יהיה. לא יכולה להמשיך ככה יותר.. לא רוצה לחשוב על יום כיפור. שוב להיות לבד. שוב לא למצוא את עצמי בחיים האלו. כמה אפשר?!

העניין עם הכלב זה בגלל שאני מפחדת מהם.. אחרת לא הייתי אומרת את זה.

חמודה הילדה :-) חנה, את מתארת רצף של מקרים לא נעימים, אני ממש מבינה את ההרגשה שלך ואני מניחה שרבים היו בסיטואציה דומה לפחות פעם אחת בחיים, אם לא יותר. (גם אני ) בנוגע לחברות- אכן באסה אמיתית שמבטלים, אך יש מקרים שקורים דברים בלתי צפויים, זה קורה, ואפשר גם להתגמש וללכת עם עוד חברה שהצטרפה, אולי היא נחמדה ותרכשי לך בדרך זו חברה נוספת? והאיש עם הכלב? אני מניחה שבזמן אחר, שלא היית כ"כ מבואסת, הוא לא היה משפיע עליך בכלל, אבל אין ספק שהיית במצב רגיש, תקריות כאלה עם אנשים זרים ברחוב, קורות מדי פעם והן לא אשיות בדרך כלל, ועדיף לא לתת להן להיכנס. אני שמחה שילדה חמודה פנתה אליך- דווקא משום שהיא לא קרובה אליך, ודידתה בחצי עברית , זה כל כך חמוד ומחמם את הלב. ודבר אחרון, הפסיכולוגית שלך מאוד חכמה. רשימה של דברים שאת אוהבת זה מצוין. שימי לב שבהתחלה חשבת שאין, ואחר כך חשבת שיש אחד או שניים. אני בטוחה , ממש בטוחה שאם תיקחי עט ודף תצוץ לך רשימה, כן, ממש רשימה, ותביני שיש לא מעט דברים שעושים לך טוב. לא חייב להיות משהו גדול, ההנאות שבדברים הקטנים והפשוטים, כמו גלידה, ים, מסטיק, לשבת בפארק , קפה של בוקר , ילדה קטנה עם קוקיות, בועות סבון.... יש המון, לא?

תודה שהתייחסת.. אני מסכימה איתך ממש. נכון הייתי במצב לא טוב וברור שהאיש עם הכלב השפיע עליי יותר מדי. אבל אני נעלבת בקלות גם מ"חברים" והם אפילו לא יודעים את זה. ואני ישר בוכה כשמעליבים אותי או פשוט נכנסת למיטה. כי אתמול נעלבתי ממוכר ומשתי "חברות" (בנוסף לאיש עם הכלב). אז אני מניחה שמשהו בי "דפוק"... ולגבי רשימת הדברים הטובים- תקראי מה שכתבתי לאודי... ברור שיש אך כשרע הם לא אופציה ופשוט אין כלום.

זה עצוב, שולחת לך שיר, מקווה שיעשה לך קצת טוב על הלב: https://www.youtube.com/watch?v=6CeaV0wU_54 אנימה

והתחלתי לבכות ): אבל עכשיו יותר טוב. תכף אצא לסידורים ואח"כ אכין אוכל וזה לפחות עושה לי טוב.