רעיון לסיפור בהמשכים..

הי לכם, קראתי את העץ של הילה עם ההיא שהלכה ביער ורגליה דבקו בבוץ וכו' מאוד התחשק לי להמשיך אותו. הרגשתי קצת "נעולה"כי הבוץ הגיע עד לאוזניה.. גם הרתיע אותי משהו נוסף.. הרגשתי שהעץ ההוא לא משחק.. הרבה כאב..פחדתי לגעת שם ממקום משחקי.. אך הרצון לסיפור בהמשכים עדיין קיים..רוצים להמשיך ? היא הלכה לבדה ביער, עייפה,תשושה, נעליה בלות, בגדיה קרועים, צמאה, רעבה.. תועה ביער העבות. לפתע... שלכן-במבי.

לפתע , עברה שם כירכרה עם סוס אביר , בתוך הכרכרה ישב נסיך ...... הוא הזמין את הנערה לעלות לכרכרה .... ומי רוצה להמשיך ,,, ?????

עיניה של הנערה אורו למשמע ההזמנה. קירבה היא רגל, כמעט כבר עלתה. לפתע, החוירה. קפאה על מקומה..

האמת... היא תמיד לבדה .. ולא רק ביער.. היא לבושה ונעולה היטב, וגם מוזנת לא רע.. אך אף פעם אינה שבעה (ת )רצון ... היא מוקפת משפחה וידידים, אבל מלויה האמיתיים הם: עצב...עצבות.. מעצבן...

חשבה בעמדה מתבוננת על עצמה מול המראה.. עד מתי, עד מתי אעטוף את עצמי בלבוש חיצוני שלא משקף את הרגשתי ? מתי אתחיל לגעת שם..בדיוק במקום ההוא ..שם בדיוק.. ??? לפתע, היא שומעת.. כן, היא שומעת צליל של...

לפתע קפץ סנאי מעץ ושאל אותה: "מי את? מדוע את מכוסה כולך בבוץ? ומדוע בגדיך קרועים, נעליך בלות?...את נראית עייפה ורעבה..." היא לא ענתה... היא הייתה מופתעת מידיי... "כיצד זה הוא ראה אותי...??" חשבה בליבה, "הרי אני כלל אינה נראית...כולי מכוסה בבוץ, מוסווית ..." אנימה, ספטמבר 2013

גם מבולבלת מעט.. כיצד זה הוא ראה אותי?? למרות הבוץ שמסווה אותי.. אט אט הרימה את עיניה והתבוננה בסנאי. עיניו הביטו בה במבט חם,אוהב,מבין.. הוא לא אמר יותר מילה.. הביט בה ושתק.. ושתק.. לפתע...

"רואים את העיניים שלך", ענה הסנאי מבלי שנשאל "שומעים את דפיקות הלב שלך... הן נשמעות חזק במיוחד דווקא בגלל הסוואת הבוץ" היא הקשיבה, נבהלה, קפאה לרגע במקומה...