שלי מי האחריות הזאת? (מחשבות)

בא מטופל לאיש מקצוע 'סמכות'. משלם לו המון כסף. ובמקביל מתלונן ש'זה לא עוזר'. ממשיך לבוא ומתלונן. מאוחר יותר נשאל מפי אדם אחר ששומע כעד על הסיטוציה: "אז למה אתה ממשיך ללכת ולא עוזב?" למה? כי נקשרים רגשית, כי אולי חושבים שאם מדובר ב'מסכות מקצועית' אז האחריות לדעת איך לעזור רובצת על המטפל.. הרבה מאוד אנשים באים ככה לטיפול ועוזבים בסוף בתחושה שכבר לא ברור מה הם מפיקים מכך.. האם באמת שילמו כ"כ הרבה כסף רק בשביל אוזן קשבת? או אולי רק בשביל ללמוד להזיז את עצמם משם במקום להתלונן, להצביע ברגליים ממש ולא רק בפה? הרי כולם מצד יטענו שזאת סיטואציה מגוחכת. מצד שני יש אנשים שבאים לטיפול, מתפרקות להן ההגנות וחווים שם שחזורי תופת וכל מיני הפצעות מהזכרון הלא מילולי המוקדם, אי אפשר להכחיש שמשהו חזק קורה שם ברמת החוויה, לטוב או לרע (ויש רע!).. שזה לא סתם 'יושבים מפטפטים' כמו שאולי נראה מבחוץ... אז מה זה טיפול?? והאם זה עוזר? למה אין תשובות ברורות אף פעם. זה מעצבן מאוד.