הי אודי,

.. פותחת הודעה חדשה.. משונה..מרגיש לי פתאום חשופה..קצת ללא עור.. יחד עם זה, כנראה שהתעוררו צרכים.. ראשית, אני רוצה לברך אותך ואת כולם בשנה טובה ומבורכת, בריאות,שלום, צמיחה ושגשוג.. הגבתי(ב 8.9) בעץ שפתחה גילת, מיענתי את תגובתי לך,לגילת ולכולם, ..אשמח לקבל ממך התיחסות לתגובתי ההיא...תודה. ועכשיו.. וואוו..אודי, שתדע שממש הזעתי כשכתבתי לך מילים אלו. מרגיש לי השפלה כזו שאני מבקשת ממך .. מרגיש לי רצון כזה להרוס הכל ולומר לך :" אודי, לא צריכה ממך טובות,שתדע לך שאני מסתדרת בעצמי..לא צריכה טובות:".. אני ערה לכך שכשאני כותבת לך שורות אלו , הידיים שלי כאלו קפוצות..משהו נוקשה בהן, מרגישה גם שמכווצת כזה את המצח, ובכלל כל הגוף שלי כזה ישר, גאה כזה..לא צריכה טובות מאף אחד..מסתדרת לבד.. וואוו..כנראה שמשהו קצת השתבש אצלי..תוך כדי שאני מקישה עכשיו,מתעורר פתאום צורך נוראי לחתום שוב -שלך-במבי.כמו פעם.. אז לפני שמשהו נוסף ואחר יעלה אני אחתום ואסיים מהר שלך-במבי.

הי במבי, אם אפשר... מרגישה פה כמו כוחות כאלה שמנסים לחתור על הר מושלג ומחליק. (יכולה גם כמעט לדמיין אותנו מחזיקים ידיים?) בואי, אם בא לך, לבקר גם בעץ שפתחה סוריקטה. גילת.

לשלך, גילת.. וואוו.. איזו חויה זו היתה לקרוא את הודעתך המדהימה על הגלים ההם.. שמעתי, ראיתי, הרחתי, ממש טעמתי מהנתזים של הגלים המתנפצים אל הצוק.. תודה לך !! ואיך זה לחתור על הר מושלג ומחליק ? :) במבי.