כאילו כלום אבל בעצם מעצבן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי. אני בת 31 וגרה עם ההורים (גם מהעדפה כלכלית). אתמול ישבתי בסלון ואכלתי קציצה. אמא שלי ישבה בסלון לידי גם. סתם דיברנו על משהו ופתאום משום מקום היא מציעה ואומרת: "תאכלי גם עם לחם. זה לא ישביע אותך ככה". אני התעצבנתי עליה שעד אותה נקודה בעצם אכלתי בשקט והיא הפריעה לי עכשיו. אבל ממש עצבן אותי וגם גערתי בקול "את לו חושבת שבגילי אם הייתי רוצה לאכול עם לחם אני יכולה להחליט ולקחת בעצמי?? מה הייתי צריכה את ההערה הזאת ממך עכשיו??" וניסיתי לגרום לה להבין למה זה מעצבן.. היא בתגובה עשתה מן פרצוף כאילו התעצבנות שלי לא שווה התייחסות וקמה והלכה לחדר שלה בלי להגיד כלום... לפעמים אני שונאת את האינטרקציות עם 'האשה הזאת'.
הי מימה, זו דוגמא למצב בו "יודעים בשבילך" מה את צריכה. בהחלט יכול לעצבן... גם חוסר ההבנה אחר כך לא מוסיף נחת... אודי