לפני חופשת החג
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
חייבת לומר ולהשאיר איפשהו, שאיני מחזיקה מעמד כל-כך, לא ממש מסוגלת לאחל למישהו שנה טובה או לפגוש אנשים. מצב לא טוב, מכירה אותו ממני, מפעם, כבר לא היה כך הרבה הרבה זמן, ובעבר, כשהיה, נמשך חודשים. חודשי שתיקה והתאבנות. אסור שזה יקרה שוב. מדאיג. סוריקטה
הי סוריקטה יקרה, אני קורא את הדאגה במילותייך. לא אנסה להרגיע ולומר שיהיה בסדר, אלא רק שננסה להיות כאן איתך, כמה שניתן, כמה שיהיה נכון. אל תשתקי. המשיכי לדבר. שימי לב כמה מבטים קוראים אותך כאן. בכל זאת, שנה טובה, אודי
אודי, אתה כל כך טוב אליי... איך אוכל שלא לאחל לך שנה טובה וחג שמח, איש יקר. אז כן, בכל זאת (ואני מנסה להמשיך לדבר) שתהא שנה של התחדשות וצמיחה, שיהא יותר חמצן ופחות אוויר נשום ממוחזר, סוריקטה
הופכת אותנו לנציב מלח... כמו שהתקף חרדה בסוף סובב סביב החרדה מעצמו. מקווה שהפעם המצב קצת אחר, שיגיע לו סיום אחר. מקווה שתוכלי להאמין שאולי זה אפשרי ובכך לשנות. המחשבה נשארת אצלי וודאי אצל רבות אחרות שקוראות. אנסה להמתיק אותה בתקווה ולהשיב אליך אחר כך, שתזכי לזה גם את.
נציב מלח, החרדה מפני החרדה - מתארים את המצב מדויק למדי. אתמול הדלקתי נר נשמה, כדי לשמור על גחלת החיים. אני פוחדת. מאד. מרגישה כבמעין המצאות על צומת שממנו ניתן להגיע קצת יותר גבוה, או לצלול למשהו נמוך מהמוכר. ואולי אלו עניינים בריאותיים כבדים למדי שהזנחתי, לא טיפלתי. ופתאום אני חושבת שיש לי ציפיות גבוהות מידי ממפגש אנושי קטן של ערב אחד , וצפויות לי אכזבות. אבל לפחות אדע, ואיך אמר איש אחד, עדיפה האכזבה על פני תחושת האשמה. תקווה וייאוש בני צמד. אז כנראה שיש שם ממנה. נחבא. נעמה, איזה שם נעים, איחולים מדהימים לך, ומכל ניחוחות הטוב שבך, הייתי מייחלת גם לך, אפילו בשקט, בלי לדעת, שיהיה ויעטוף. שהכאב המרוכז ימהל, יתמוסס קצת. מגיע לך כל-כך. תודה יפתי, אהבתי מאד גם את דברייך למיכל, שנה טובה, סוריקטה
מאחלת לך שלא יקרה לך, שתחזיקי מעמד, שתמשיכי לכתוב לחשוב להרגיש לחיות. לא לגמרי קשור ובכל זאת הנה שיר קטן וחמוד של לאה גולדברג, מתנה לראש השנה לילדה הקטנה שבך, אולי מהילדה הקטנה שבי. "גם השנה" כל שנה ושנה מוריק הדשא ועולה החמה ויורד המטר כל שנה ושנה אדמה מתחדשת מלבין החצב ומזהיב ההדר כל שנה נולדים אנשים לרוב לדמעות ולצחוק, לאחוה ושינאה יש מישהו הרוצה רק טוב גם השנה... מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך למרות הכל שנה טובה במתיקות מעודנת ומתמשכת (שלא נחטוף הרעלת דבש על ההתחלה) אנה
מנסה לחשוב על פתרונים, האיך לא ליפול שם. כל מיני רעיונות. "לטפל בעצמי קודם. לטפל בעצמי קודם. לדרוש את זה". אולי. לא'דעת. שיר חמוד מאד, אליו מצורפת ברכה מעודנת (ואהבתי מאד את "שלא נחטוף הרעלת דבש על ההתחלה". מאד) שגם אצלך יהא מעודן וכך ימשיך ככל שניתן, המון תודות, שנה טובה, תודה לכל מי שהיה איתי בימים אלו, החזיקני עד הלום. מן הלב, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
