ו... למשחק לקראת רא ש השנה

אני יכולה לומר שהניק שבחרתי היה דומה לשמה של המטפלת שלי אם זה בסדר אודי.. כי אסור לומר שמות מטפלים. השם שלה שם מיוחד לא קוראים לה מיכל :) והוא לא חלקי.. למה בחרתי בשם שדומה לשלה ולא שדומה לשלי? כי באותה תקופה הייתה סוג של "סמביוזה" של קשר חזק מאוד מאוד...וגם הרגשתי אותה מאוד מאוד איתי...לא יכולתי לשחרר. כשספרתי לה שכתבתי בשם הזה היא חייכה ואמרה טוב שלא קראת לניק בשמי, אבל בהחלט דומה וישר הבינה.. ניסיתי לכתוב מיכל.. והמחשב לא קלט, דווקא מיכ קלט וזה התאים לי בול...הרגשתי חלקית.. אודי דווקא היה זה שנתן את המשמעות לשם שלי מיכל מלשון הכלה...הייתי זקוקה מאוד להכלה פנימית וחיצונית (עד היום). מאז אני חותמת בשמי לפי מצב הרוח, משמיטה אותיות כשאני מרגישה חסרה... היה לי עצוב שמיקה חשבה שאני לוקחת לה את המ. ובכלל זאת לא הייתה כוונתי, אני מבקשת סליחה אם היא עדיין קוראת כאן.. אף פעם לא כתבתי בניק אחר ואני מאוד גאה בעצמי על כך!!!! הפעם היחידה הייתה כשרציתי לשנות לילדת האביב....אבל הודעתי על כך. אני אפילו מתעקשת לכתוב בשם הזה, כי היום הקשר שלי שונה עם המטפלת...וזה כייף לכתוב בשם דומה לשלה...אני מרגישה שהיא איתי כשאני כותבת...ממקום שונה לגמרי:)ואני ממשיכה בניק הזה כי אני מזדהה איתו מאוד.. הכלה. שלכם מיכל

התרגשתי ושמחתי לנוכח הגלגולים, ההשלמות, הליווי.

מה שאוכל לרשום - לא יודעת עד כמה אני מתחברת לכינוי דהיום 'סוריקטה', אולי גם לא להסבר שרשמתי בזמנו. אבל אתו נרשמתי והוא נשאר. לפניו הייתי (mp), שזה קיצור של מימוזה פודיקה, הוא הצמח אל-תיגע-בי שעליו נסגרים בכל מגע. (מדבר את המשיכה למגע, את היראה מפניו). צורה אחרת של הכינוי, שאני מבינה שהרתיע אנשים, הייתה: "אלתי גבי". לפני שנים ומאז שאני בפורום הזה, קראתי לעצמי "אשת האדמה" (בגלל החיבור לאדמה ועבודות גינון שאני עושה) וגם "אשת בוקר", היות שהמוח שלי בדר"כ צלול יותר בשעות הללו, כשבערב החרדות עצומות מידי והחשיבה מעורפלת. באמצע היו גם שמות של כל מיני צמחים ובעלי חיים למיניהם, אני חושבת, ולא היו יחודיים דווקא לי בחלק מהמקרים. ועוד בליל שלם של תווים. אני חושבת שהקטע הזה בא לידי ביטוי בעיקר בתקופה שבה היה פיצול בין שלושה מנהלים, שלא הייתי בטוחה שהיה ביניהם תיאום, אז 'הלכתי על זה'... ולצערי, גם לא הכי זכרו אותי למרות שהייתי פעילה. ממש בתחילת הדרך אך לאו דווקא בפורום הזה, היו לי כינויים פחות זכירים וקשירים כמו "כותבת", "מחברת", "מטופלת", או כאלה שברור שאיני קוראת לעצמי בשם ובכוונה עוקפת את העניין. לפעמים גם שם שלא היה ברור אם הוא זכר או נקבה. שמות אבודים. נראה לי שהגלגולים הללו מדברים את מצבי – ממצבי פרגמנטציה כמעט תמידיים פנימיים למשהו מגובש ומחובר יותר. אם כבר חשיפת סודות הנה עוד אחד - פעם, בעידן קדום, כתבתי הודעה, סוף סוף פתחתי הודעה, ובום, אז קיבלתי הערה, בהודעה נפרדת, שלא שרשרתי לעץ המתאים. ההודעה שלי נותרה 'אדומה'. העתקתי את ההודעה לעץ המתאים שכבר עבר עמוד לאחור, אבל לקחתי את זה אז מאד קשה. על אותו עץ בודד וכרות המשכתי לכתוב לעצמי עשרות רבות של הודעות, אחרי שהוא עבר עמודים רבים לאחור, זה היה עוד לפני הסינון, המשכתי כך גם אחרי שנכנס הסינון. אז יש עץ אחד אי שם בפורום שכולו רק הודעות הכי כואבות שלי, שאף אחד לא ראה אף פעם... סוריקטה, חתול האגמים

ודווקא צמחים מכים שורשים, מתחברים לאדמה, ניזונים ממנה, מאותה אם שלא קיימת באמת. מעניינת המשיכה שלך אליהם ולגינון... העציב אותי העץ הכרות שלך. אם תרצי לחלוק אותו, את מוזמנת. אולי נתלה עליו קישוטים חדשים. אבל בינתיים לא אתור אחריו, אשאיר לך את ההחלטה. הזכרת לי שיר, A poison tree, ובו השורה: And I watered it in fears, Night and morning with my tears; שיר כואב, על כאב וכעס שמכים שורש. http://www.poemhunter.com/poem/a-poison-tree/

האמת, אין דבר מעניין לספר. רציתי שם שיהיה אדם, שתהיה מישהי שהיא אני ואינה אני. ונעמה שם נעים, למרות הע' הכבדה. יש לה משקל מיטיב ומרגיע. איני זוכרת כבר אם הנקודה השתרבבה בטעות, מתוך ההרגל שלי להקפיד על סיום משפטים בנקודה, או אולי כיוון ונעמה כבר היה תפוס. כתבתי הודעה אחת בעבר בפורום, על עצבות מבעבעת, ואחריה לא הצלחתי להיכנס שוב למשתמש. ראיתי בזה אות וברחתי. טרם הצלחתי להסביר לעצמי מה הביא אותי לנסות להיכנס שוב. נעמה היא האני הכתובה, המתקיימת עם יכולת לערוך, לברוח, לא להתקיים במישור הפיזי. גם אותי-אותה אני לא כל כך אוהבת. אבל השנאה פחות שורפת מאשר כשהכאב בתוכי או נאמר בקולי.

אודי, שתדע לך, נאבקתי כל היום עם המשימה הזאת. בהתחלה יצאה לי מין הודעת חיבורים כזו, על פיצולים והמשכיות, ותקווה . אחר כך יצאה לי הודעה שונה לגמרי, עם אובדן של הניק, ופרידה מהפורום. אחר כך באתי לראות קצת מה כתבו אחרים. הרגשתי אותם שלמים יותר. מה אומר? אני במאבקים. מאבקים בין פיצול לחיבור, בין בחוץ לבפנים, המשכיות וקטיעה, ביני לביני, ובין אמת לשקר. אולי אנסה ללכת על הודעה בסגנון "איחוד השחקנים" נראה אם היא תשוגר או שגם היא לא. ובכן, הצד המחבר, בו אני גאה בעצמי על כך שמעולם לא החלפתי פה כינוי, ויש תחושה מסוימת שאני יוצרת המשכיות. זאת תוך שחזורים כואבים של כל מיני דברים מהעולם האמתי, שם גם, מנסה ליצור המשכיות, ולא לפצל כמו שעשיתי בעבר (מה גם ששם לפעמים אין ברירה אלא להמשיך), ובמידת האפשר לצמצם משחקי ים-יבשה בהם אני בורחת ממקומות שבהם "קלקלתי" ומתחילה לכאורה שוב ושוב מחדש. בצד הזה גם אוסיף את התחושות הקשות לפעמים כלפי הכינוי שלי, נבחר די באקראיות, מואסת בו לפעמים, ובהודעותיי, כמו הקושי לפעמים להסתכל על עצמי במראה במציאות (לא מטאפורית). בצד השני, הרגשתי שאני מואסת, מואסת, בחיבורים והמשכיות לכאורה האלה, פתאום הרגשתי גם בדבקות ב"אמת" הזו איזה שקר, ותחושה של רצון פשוט לדבוק בשתיקה. (ותוך כדי כתיבה היא משתלטת עליי , השתיקה הזו, מקשה עליי לחשוב מה רציתי לומר, אולי לא רציתי לומר דבר?) בקיצור, תסבוך שקשור גם לפיצולים מהעבר (?), לא ברור לי מתי זה פיצול מתי לא, ומה ניסיתי כל הזמן להסתיר, את האני המחוברת על ידי פיצולים, את הפיצולים ע"י אני מחוברת לכאורה, את שניהם? עוד קושי גדול עם ההמשכיות פה, זה שבאמת באמת אני בכלל מרגישה תקועה, וקשה לי להנציח את זה כאן. לכן גם היה קשה לי עם ההודעה האדומה ההיא (ומודה לך שתיקנת, זה שיפר את ההרגשה!). לכן, אולי באמת זו הודעת פרידה. (גם סגרתי היום, שוב, מעגל הקשרים עם ההודעה הראשונה שלי פה). ואולי זה נראה כמו התקרבות-נסיגה? (כי בדיוק התפעלת ממני, על התקרבות כלשהי בעיניך, אני משערת? ) אפשר להוסיף את זה לערבוב עם השאר. ועם עוד כמה דברים שכבר גדול עליי לכתוב אותם. תודה מאד שהיית איתי בסבלנות. מנסה לגעת, לגעת, אבל רק באמת-באמת. שנה ברוכה. והניק שאבחר לסיים בו--- אני.

לא ממש הבנתי מדוע את עוזבת את הפורם? דווקא הייתי שמחה שתהיה לך המשכיות כאן...לפעמים הדיבורים האלה בדימויים...קצת משבשים לי את החשיבה :( מיכל

כשנכנסתי לפורום , השם הראשון שקפץ לי לראש היה ירדן, למה...?? כובע...!! אין לי הסבר רציונאלי , לבד מזה שזה שם יפה.. ומאחר וזה השם הראשון שקפץ לי לראש, החלטתי שאיני מתעסקת עם 'גורל שנחרץ' , ובזה הסתיים הדיון הפנימי שניהלתי ביני לביני. יותר מאוחר נזכרתי שבעצם, אני די חובבת ימים, אגמים ו..נהרות.. שנה טובה.

אציין שלא היו גלגולים שונים לניק שלי כאן. הייתי צריכה לבחור כינוי כי קיימת חובת הרשמה לפורום. לא ממש ידעתי מה לבחור. התלבטתי איך 'להתכנות' אבל לא היו לי יותר מדי רעיונות. מי אהיה? מה אהיה?...מי? מה? ... ו- מסימן שאלה עברתי לסימן קריאה: מי-מה ! ככה נולד הניק שלי כאן.וזה גם נשמע כמו שם לכל דבר בעצם,.. 'מימה' :) . נראה לי שמילות וסימני השאלה שמרכיבים את הניק גם מתאימים למאפיין של דמותי פה. אני אוהבת לשאול שאלות ולנסות להבין.. מבחינת נסיבות הגעתי לפורום הזה לאחר טיפול פסיכולוגי לא טוב שקטעתי ועם חוויה של זעזוע ובלבול רב ורצון עז למצוא פשר והסברים שיניחו את הדעת לגבי דברים שחוויתי מנטלית במהלך הטיפול ובעקבותיו.

בקצרה- זהו פשוט הם שלי, אני לא יודעת לבחור כינוי שהוא שם אמיתי.. במקומות אחרים כשצריך לבחור כינוי המקס' שאני מבוגלת זה שמות כגון: "רע לי", "לא חשוב" וכו'. פה אני תמיד באותו שם, אבל מפחדת שיזהו אותו וזה לא כ"כ קשה...

כל ניק שבחרתי עד כה אחרי זמן קצר הפך לבלתי נסבל, גם השם וגם התוכן... לעתים נדמה לי שאני לא יודעת איך להשתמש בפורום איך בכלל להשתמש בקשרים עם אנשים אחרים, לפעמים נדמה לי שבאמת באמת אני לא צריכה שום דבר ולא צריכה אף אחד ובכל זאת משהו כנראה חסר. ולמרות בלתי הנסבלות של הניקים, בדרך כלל אני ממושמעת ולכן לא החלפתי במשך זמן רב את הניק "מילים מילים" אפילו שבא לי להקיא ממנו, לפעמים רציתי לכתוב משהו ועצרתי כי לא רציתי להשתמש באותו הניק, ואפשר להוסיף אולי שטוב שכך... הניק הנוכחי אינו חדש (כי פה ושם לא הלכתי "בדרך כלל" אלא בכל מיני דרכים צדדיות עם שמות אחרים ) רציתי להשתמש בניק הזה "אנה" אלא שמרוב שמות לא זכרתי את הסיסמא, ברוב חוכמה לכל שם גם יש סיסמא משלו. אבל אחרי שמצאתי אותו מחדש יש לי שוב כל מיני מחשבות שאולי הניק הזה א. לא ישראלי ב. שואתי (אמנם יש רקע משפחתי ודווקא בגלל זה זה מפריע) ג. יש מן תחינה והתנצלות בצליל של השם "אנה" אנא ואנה זה אני בערבית - כל הזמן רק אני אני אני?... הדבר הנחמד היחיד הוא שאנה זה גם לאן... הלוואי שהייתי יכולה להיות אחרת, לעמוד איתן מאחורי המילים והשמות בלי לזוז כל הזמן.