לאודי.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
התגובה הראשונה שלי להודעתך הייתה מה?? מאד רוצה לשאול ומסתקרנת, למה התכוונת?? .. מצד שני ממש לא בטוחה שרוצה שתענה לי.. זה מסוג השאלות שעדיף בד"כ לא לשאול... כן מרגישה שרוצה לומר בשקט כמה דברים: (כמו שניסיתי להסביר בעבר....מסובך לי כי יש כמה שחקנים אצלי בזירה... אבל אנסה בכל זאת לומר משהו בשם כולם...) אחד, שאני חושבת שטוב לי שאתה, ברמה הבסיסית, מאמין לי ולוקח אותי ברצינות...משהו שתומך במאבק שלי לנסות להפסיק לפקפק בעצמי. ושהיה לי טוב גם שנתת לי מבט זה בזמן שאני כל הזמן רק יורדת על עצמי...שלא אוששת את ההנחה שלי.. (כמו שאני מכירה את עצמי, תכף היא תחזור... אפילו על מה שכתבת מצאתי במה לרדת על עצמי... אל תשאל איך, זה סודות של המקצוע ;-) ו...(בעיקר)... תודה ש...אתה "מביט" ...ושאני "משתקפת לך"... ועוד משהו - יש לי משחק כזה עם עצמי שתמיד כשאני שולחת הודעה אני מנסה לנחש מה תענה. ו...אתה כמעט תמיד מפתיע... וזה כיף...(ככה זה תקשורת עם מישהו אחר, כנראה...א'-ב'...) (מתלבטת האם לקלקל את מה שכתבתי , לפצל בחזרה בין השחקנים... ולומר שזה היה גם מבהיל וקשה ומבלבל, לקרוא את מה שאמרת). מחכה למשחק לכבוד ראש השנה. זה החג האהוב עליי. גילת.
הי גילת, צדקת! הודעתך התפספסה לי לצערי... אז ראשית, כדי שלא יהיו שתי הודעות אדומות, וכדי להרגיע - ראיתי. ושלישית, אענה בהמשך. אודי
הי גילת, אני דווקא חשבתי שלדבר גם על הפחד זה לאחד את כל השחקנים על אותה הבמה, ולאו דווקא לפצלם... אני שמח על הדברים שאמרת בשקט... (ומותר שזה גם יעורר קצת חרדה, זה בסדר...) אודי