געגוע

אני מניחה שמה ש"קינאתי בו" בשאלון שלך זה הגישה החופשית לעולם הנפש אני מרגישה שאין לי אותה ולפעמים יש כזו כמיהה של הנפש לנגיעה הזו שלי אני כמו שני אוהבים (?) המביטים זה בזה מבעד לזכוכית לפעמים עבה ואטומה יותר לפעמים פחות, אבל תמיד שם ורק הבכי והמוזיקה יכולים לפעמים לחדור אותה קצת. אז אני עושה את שניהם הרבה בימים אלו של כמיהה... וראש השנה המתקרב גם הוא עושה בנפש תחושות של כמיהה וגעגוע הזכוכית מתנקה , היא כמעט הכי צלולה שאפשר ואתה גם הכאב... כן, "מבוקש מקום עליו תונח הנפש" שתונח כבר כואב לה לעמוד כבר... ([והמפגש? כן... גם הוא מבוקש... גם הוא מרגיש לעיתים דבר בלתי מושג לא פעם אמרו לי , שאני לא נותנת, לא משחררת מחזיקה חזק לא נשענת אף פעם עד הסוף.... "כי בזמן האחרון אני נוגע-לא נוגע ואם נגיד את האמת אני הולך ומשתגע..."

הי אודי. שאלות טובות שאלת. רוצה לקוות שהתשובה היא כן (לשאלה הראשונה) רוצה לזרוק בתור תשובה מהירה לשאלה השנייה "פחד". אבל צריכה להסביר לי. פחד ממה, ולמה? אולי זה פחד וגם מרחק הזמן? קיר שנוצר מפחד קטן, הלך ותפח לעצום וגדול? אולי, פחד מלהיות נוכחת בתור משהו מסוים להכיל את כל הצדדים שבי? כן להכיר ולהרשות לעצמי להיות לפעמים גם מילים כמו... מפלצת, תוקפנית, לא אוהבת, לא מסכימה, לא יפה... האלטרנטיבה להכלה הזו הרבה פחות טובה ובכל זאת... כמו , בתור דוגמא, להיאלם כדי לא לומר משהו מסוים שאחר כך אולי אתחרט, לא אוהב וכו'? אז כך פשוט לא לומר דבר? לא ממש להיות משהו? בחירה גרועה...גרועה. אבל קשה לי לסגת ממנה רק לפעמים בצעדים קטנים, קטנטנייייםם לעומת מה שבאמת נחוץ... עצוב לי לכתוב את כל זאת... והייתי רוצה שלא לכתוב כאן כלל [(מצד שני הכיוון של השיח אתך, נותן לי קצת תחושה שאולי זה לכיוון חיובי ומקדם, ולא סתם "ניקוז" כמו שהוזכר כאן.? מהססת מאד מאד מלומר זאת...)] יש גם ניקוז ודילול, והישארות במקום, שאינם טובים. מנסה חלק מהדברים להשאיר שם בפנים אצלי ולא לשטוח כאן ולתת יותר מדי לגיטימציה. איזון עדין, לעיתים מופר. ובלי קשר, אני חושבת שמשהו מקסים כאן, מקשה עליי לעזוב... (שוב נכתבת לי המילה קסם... לא בסתירה למילה כאב, שהיא אולי יותר מתבקשת... לא יודעת למה, אבל גם פרויד אמר, שפסיכולוגיה עשויה מהחומר ממנו עשויות האגדות...) תודה אודי, וסליחה.... אולי יום אחד אכתוב פה הודעה ולא ארגיש צורך להוסיף אותה למטה. או שלא אכתוב כאן כלל ;-) ורוצה לומר לך, שאינך חייב להגיב... (למרות שכמו שמכירה את עצמי, בטח לא אשמח במקרה כזה...) וזאת בגלל שאיני צריכה בהכרח תשובה...אולי רק זה צריך קצת להיכתב לי? אבל טוב גם שיש מי ששומע? ואולי גם כי לא הייתי רוצה להיות זו שכותבת דברים אלו. אבל speaking of להיות מי שאתה...נראה שזו מי שאני כרגע. בתקווה לשינוי וקבלה כאחד... גילת.