אודי

האם חשוב לנסות להבין הגיונית את דרך החשיבה שלי שהיא בעצם "סובייקטיבית" או "לא הגיונית" אך לי נשמעת הגיונית? האם חשוב להבין? או יותר להיות בחוויה, ברגש? להתחבר לכאב....לחיות איתו ולדעת שזה מה שיש.....נראה לי כי ניסתה לדבר איתי בשכל כאילו לשנות את החשיבה...אני מנסה להבין וזה מסתבך לי יותר ויותר פילוסופית ...הכאב הזה לא הגיוני....והיא אומרת שאני מוסיפה כאב על כאב......איך מטפלים בכאב אין סופי?????????? בשכל או ברגש????????? מבולבלת ומרחפת כאחד היום.......

מיכל, אני כל כך מזדהה עם התהיות האלו. בזמן אמת נדמה לי שלא משנה כמה אחשוב על משהו, כמה אבין אותו מכל הכיוונים, עוצמת הרגש תטשטש הכל. אולי האיזון האידאלי הוא זה בו את רואה את ההיגיון וההסבר, רואה גם את הכאב שלך ומקבלת את זה שאי אפשר עכשיו לגשר ביניהם. אולי המחשבה המשונה "אני מבינה שנורא כואב לי עכשיו בגלל החשיבה השלילית הזו, אבל לזה אני מסוגלת ואני מפרגנת לעצמי את זה" יכולה לעזור. פעמים ספורות הצלחתי להגיע למחשבות האלו וגם אז רק כשאת ההתחלה להן נתנה לי המטפלת. אבל היה בזה משהו טוב, תחושת שליטה או קבלה. זה מזכיר לי תקופה של מחזור, שההורמונים מטריפים את הגוף ואת מבינה שזו הסיבה. זה לא משנה את זה שאת עדיין באמת עצובה/כועסת/מפוחדת. זה פשוט עוזר להבין שזה זמני ובר שינוי...

תודה שהתייחסת אליי.....להודעה.....הרגשתי בזמן האחרון שכבר לא קוראים אותי פה ובמילא לאף אחד לא אכפת.........אוף..... לא יודעת למה......כמה סבלנות יש לו לאודי.......בקלות יכולתי להציף פה......אוף תודה ששיתפת זאת התחושה... שאין קבלה של עצמי.......שאסור לי לכאוב........להתלונן להתיילד.....ובכל זאת אני עושה זאת....ורוצה להבין גם......אקח את המשפט שלך ואשנן אותו טוב טוב לעצמי...."אני מבינה שנורא כואב לי עכשיו בגלל החשיבה השלילית הזו, אבל לזה אני מסוגלת ואני מפרגנת לעצמי את זה" תודה