נמאס לי...

חברה עצבנה אותי. אז לא עניתי לה לטלפון. התעלמתי. היינו אמורות לתכנן איזה טיולון קטן (שלושה ימים כולל שבת). דיברתי איתה אתמול שכדאי שנדבר ונחליט מה עושים, מה צריך לקנות והיא בתגובה אמרה אני לא דואגת נסתדר. נעלבתי וישר התחלתי לבכות. קודם היא התקשרה קצת לפני עשר בלילה, שמחר אנחנו אמורות לצאת על הבוקר, ובכוונה לא עניתי. אני כועסת עליה והאמת שהייתי רוצה לבטל הכל. ואם לא לבטל אז לםחות להגיד לה שאני כועסת ונעלבתי ממנה. היא התקשרה כמה פעמים ושלחה הודעות. בסוף חזרתי אליה ואמרתי לה שכאילו נרדמתי ולכן לא עניתי. והיא בתגובה חשבתי שקרה משהו אולי את כועסת. ואני במקום להגיד נכון.. שיקרתי ואמרתי שישנתי. נמאס לי. ועכשיו אני בוכה. נמאס לי שאני לא יכולה להגיד מה מפריע לי. פשוט נמאס לי. אין לי כוח לחיים האלו יותר. ובכלל לא בטוחה כמה כוח יש לי להיות איתה מחר. ובכל הסופ"ש. בסה"כ רציתי חופש. זה החופש היחידי שלי, גם ככה אין לי חברות לנסוע איתן. אז עד שהיה אמור להיות משהו גם הוא התפקשש.