למה לא, בעצם?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

13/08/2013 | 00:47 | מאת: קוראת קבועה

הי אודי, התעוררתי לשאול בעקבות מה שהעלתה מיכ בנושא טיפולים מקבילים. למיטב הבנתי, ותקנו אותי אם אני טועה, לא מדובר על שני טיפולים זהים במהותם, אלא על טיפול פרטני במקביל לטיפול קבוצתי. הרי ברור שטיפול פרטני לא יכול לתת מה שטיפול קבוצתי עשוי לחולל, אז למה לא לשלב את שניהם? חלילה לא מאחורי גבה של המטפלת, אלא בשיתוף ובשקיפות מלאים, ולזמן קצוב. אודה ואבוש, אני עצמי למודת ניסיון בטיפול מקביל, שהתנהל, שומו שמיים, תוך הסתרה מלאה. היטב אני יודעת כמה בלבול זה יוצר, אף על פי שמראש דובר על זמן מוגבל (אגב, אמנם עברו כארבע שנים מאז, אבל עדיין לא "התוודיתי" על מעללי באוזניה. ולא, אני בשום אופן לא חיה בשלום עם ההסתרה הזו...) אבל מיכ מציגה מצב שונה, שבשילוב ובתיאום נכונים עשוי להיות אפילו יעיל. בקיצור, אני לא חושבת שהתשובה היא "לא" פסקני, אבל אשמח לשמוע את דעתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, טיפול מקביל מעקר את המשמעות מכל אחד מהטיפולים. הסיבה היא שכל אחד מהם משמש "כלי" לניטרול הקושי שעולה בטיפול האחר, במקום שהמקום עצמו יהיה המקום... יש יוצא דופן אחד, והוא כאשר המטפלים של שני הטיפולים נמצאים בקשר הדוק ורציף. גם לזה יש מחירים, אך זו הדרך היחידה שלא לפגום, לפחות לנסות שלא לפגום ולחבל בטיפול(ים). מובן שדברי כלליים וישנם מקרים מיוחדים ויוצאי דופן. עקרונית, אני עומד מאחורי תפיסה זו שהצגתי כאן. אודי

15/08/2013 | 00:38 | מאת: קוראת קבועה

חבל, אודי, לא הצלחתי להשתכנע... אני עדין חושבת שאפשר להעצים את האפקט הטיפולי מכיוונים נוספים, במקום להצטמצם רק בו. למעשה, בחיים יש דברים נוספים שעלולים לשמש "כלי לניטרול הקושי שעולה בטיפול": שיחה עם חברים, לדוגמה, או חוג מדיטציה, או אפילו קשר רומנטי... [כרגע אזלו לי הרעיונות]. אם, למשל, אני נמצאת בטיפול, ובמסגרת לימודי התואר חייבת להשתתף בקורס-סדנה קבוצתית (מצב שחוויתי, אגב) – אני יכולה לשבת שם בלי ליטול חלק פעיל בתהליכים הקבוצתיים, מתוך נסיון להמנע מניטרול קשיים שעולים בטיפול שלי. מאידך, אני יכולה להשתתף, לקבל תובנות חדשות, להביא אותן לחדר הטיפול (וגם את זה עשיתי, אגב), ובסך הכל לצאת נשכרת. במילים אחרות, אולי אפשר לקרוא לזה ראש גדול. נ.ב. בלי קשר, הבחנתי שבתשובותיך אתה נוקט שלשה אופני פניה: למשתתפות הקבועות "הי +שם הפונה", לכותבים מזדמנים "שלום +שם הפונה", ואילו לכותבים בעלי כינוי שלא נשמע כמו שם סטנדטי "שלום" בלבד. טיפשי שפרט כזה צורם לי. כנראה הושפעתי קצת מאווירת ה"התיילדות" ששורה כאן בפורום לפעמים :-) יכולתי לסיים ב "שלך באהבה/בחיבה/בהערכה/בידידות, קוראת" כדי להמחיש שאפשר להפיח חיים ואנושיות גם בכינויים סתמיים ושמות חסרי משמעות, אבל נראה לי שאפשר לוותר על החלק הזה. אחרי הכל, כולנו אנונימיים, עם שם או בלעדיו.

15/08/2013 | 11:11 | מאת: סוריקטה

אודי, הי, אני חושבת שאולי לפעמים חלקנו מנסה להשתמש בפורום כ'כלי' כזה... לתפיסה זו שהזכרת, מה טוב שאין נענים כאן תדיר להזמנות כאלה. ברור שקל יותר להיות בולע אש, מאשר להיות גם פסיכולוג וגם מנהל פורום פסיכולוגיה :-) סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית