אודי הי,

ראית ? נעמה פתחה עץ ב 5.8 כשפנתה לסוריקטה. סוריקטה ענתה ומיענה את תגובתה לכולם.. היא קיבלה מס' תגובות, תגובתך שלך לא הגיע.. לי אישית מאוד מאוד חסר העדר תגובתך שתאסוף, תוסיף, תעיר,תאיר מזוית אחרת/נוספת..משהו.. גם כתבתי תגובה ב 4.8 בעץ שפתחה הילה..גם שם ------ אודי, כנראה שאני נמצאת במקום של ראיית האין..החסר.. :( גם אצל אמא צביה ראיתי אתמול את האין ,החסר.. היא שיקפה לי. איכשהו, מה שכתבתי לסוריקטה בתגובתי בעץ המדובר, הצליח לתפוס אותי חזק..כנראה שהמוות אורב כל הזמן, מחכה לרגע שיוכל להנחית רגל דורסנית על כח החיים שנחלש.. אודי :( בבקשה, אני צריכה ממך דלק חיים.. :( שתהיה לך שבת נעימה, רכה ומלטפת.. שלך-במבי.

אודי :( אכן, כתבתי על האין אך הבאתי גם מהיש.. הפניתי את תשומת ליבך לעצים קיימים! (שהם בגדר יש) שיש בהם חסר (אין)... גם שלחתי לך ברכת שבת רכה,נעימה ומלטפת.. וגם, ובעיקר!! ביקשתי ממך דלק חיים :( הרגשתי שאני מקבלת בחזרה קצת ביקורת..כאילו יכולתי לראות אותך כשעיניך מביטות בי במבט חמור סבר כאומרות נו,נו,נו.. אני לא מרוצה.. לא מוצא חן בעיני שאת מזכירה לי.. כאילו ממקום של אל תתערבי..אם תתערבי, לא תקבלי ממני כלום.. אני (אודי) אראה רק את האין שבתגובתך ואגיב רק לאין שבתגובתך באין משלי... :( אולי העיקר שבתגובתי היה הצורך לקבל ממך דלק חיים :(

במבי, את יודעת, בתוך כל זה אני בכל זאת רואה שהארת גם את היש: הזכרת שיש אי שם עץ, ומשהו מתרחש שם רגשית. כנראה שמה שמתחולל לא רק מערער, אלא - כדברי אודי - מתעורר. יש להם נטייה, כנראה לבוא ביחד, לצמד הזה, חרדות וצמיחה. גם ריבוי ההודעות בפורום בלבל, בעיניי, קצת את הסנכרון. אבל בדיעבד יצא טוב מבחינתי כאן בפורום. בין השאר, אני קצת מצטערת שהבאתי לפה את יצר המוות כך, אבל כך היה. ביום האובדני הנורא ההוא שלי התקשרתי למטפל, שזה בערך כמו לפתוח פה את ההודעה הארוכה שהייתה בפורום (בתרומתך הגדולה, לא אשכח). קצת סוג של חידוש, להרים אליו טלפון בעתות שכאלה. התקשרתי וסיפרתי לו מצוקה. הוא אפילו ענה לי ישירות, בלי תא-קולי מתווך. מעבר לכך, חושבני שבהמשך העץ המדובר אפילו התייחסתי אני לעץ הסקרני והפנטזיות המעוררות חיים, כך נראה לי, שלך עם הילה. כנראה שבאמת היה שם מהיש בעץ ההוא שנעמה היקרה פתחה עבורי, ואולי נגלו בו גם מעט כוחות שלנו, או ,לפחות באין מנוע, אולי איזו רוח זרמה וקידמה מפרשים. אודי, הצלחת, אף אם לזמן קצוב, לסדוק כאן גוש של קרח עד :-) ולא בפעם הראשונה. אקח גם לעצמי את הקרדיט שהתרתי לכך לקרות. תודה שנתת לעץ המתעורר להמשיך ולהתפתח בכוחותיו עצמו, תודה גדולה שלבסוף בא כיסוי ליל מנוחה. נהניתי לראות כיצד אתה מלקט בכישרון רב את העיקר, הגם שזה עשוי לכאוב עד למאד לעתים, או לעורר התנגדות, זוכרת גם את מי שמרגיש חסר ומוחמץ, סוריקטה

את "תופסת" אותי בזמן של העדר אנרגיה. מרגישה שהעפעפיים רוצים לסגור את העיניים.. יצר המוות נמצא כל הזמן (כפי שכנראה גם יצר החיים) הבאת אותו ואני מאמינה שתרמת בכך לכולנו. כשאנחנו מדברים את הרגש,סביר להניח שפחות נפעל אותו.. במבי :(