אודי..שאלת אותי..

איך אני מרגישה? בקושי מסוגלת לכתוב. מילה אחת..זוועה. והיא נוסעת בעוד יומיים..זה רק מוסיף.. מאוהב בי רוצה בי מוכן הכל...פרט למרחק. ואמר- לא מסוגל להתמודד איתך למרות שכל כך הייתי רוצה שזה יצליח איתך כי התאהבתי..( כבר הציע לי לבוא איתו לחו"ל מהעבודה שלו) כשלון.

הי סמבדי, כל כך עצוב שהנה היא כבר נוסעת...(היא תמיד תהיה בליבך וחלק ממה שעברתן יחד, את זה אף אחד לא לוקח ממך) אבל הנה לך יש הזדמנות חדשה, מישהו שרוצה בך!!! אוהב אותך!!!! זאת הצלחה, לא כשלון!!!!!!!! אל תוותרי!!!!!!! בשבילך!!!!! איתך, מ.

הי מיכל:-) תודה שהגבת לי. אך מדברייך לא נראה לי שהבנת את מה שכתבתי. לא דברתי על הפסיכולוגית הקודמת כשכתבתי "היא כבר נוסעת". איתה כבר אין לי שום קשר יותר ואין לי מושג אם היא נוסעת או מתי. כתבתי על ה"מחליפה".... קשה לי לכתוב עליה "הפסיכולוגית שלי" , כי מבחינתי אין דבר כזה כבר. או שהיא עדיין לא. רק על הקודמת ככה כתבתי, וכך גם כיניתי אותה. אז רק היה לי חשוב להבהיר את הסיפור, כדי שאובן כהלכה. גם ע"י אודי, וגם בכלל- על ידי כל מי ש/ת כאן. באשר לבחור.... הוי... כמה זה מסובך. הוא בקצב נורא נורא מהיר. אפילו הפסיכולוגית ( כן- מעתה היא הפסיכולוגית, היא כבר לא ה"מחליפה"), אמרה שהוא נוסע ב"מאתיים קמ"ש" , ואילו אני ב80 קמ"ש. הוא נורא לוחץ. נורא מהיר. נורא תובע ודורש ... ולי קשה נורא. אני זקוקה לקצב איטי. להפסקה בין פגישה לפגישה. לאויר. אפילו ללא לדבר כל יום. ושתביני, בסה"כ זה 3 שבועות יחד. וכבר הוא נפרד ממני בתקופה הזאת 3 פעמים! הוא אומר שמתאהב מהר. אני- לאט. קשה לו לעמוד בקצב "האיטי" שלי. ונפגשנו כבר מההתחלה יום כן יום לא. ועבורי- זה המון!! הוא כבר רצה אחרי שבוע שנישן יחד כל יומיים. ושכל הסופ"ש נהיה ביחד. אני- לא מסוגלת לכזאת אינטנסיביות. בקיצור- וואו.. אין לי אויר

צריך שניים לטנגו... לא? אז נראה לי ששל שנינו. ( הבחור ואני). אבל... אני תמיד מרגישה שזה יותר עלי.. או בגללי. אני מנסה לעבוד על עצמי.. בגלל חלק לא קטן מכל זה פניתי לטיפול מלכתחילה... אך אתה כבר יודע מה קה בו. ויודע מה עברתי- עד כמה שאפשר לדעת ממדייה אינטרנטית, ויודע גם איפה אני עכשיו. ( עם "המחליפה"). רוצה ומוכנה להתמודד עם קשיים.זה לוקח זמן. הרבה זמן. ולפעמים זה לא "בא" בזמן הנכון יחד עם הבחור. ( הנכון?). נמשכת אליו. מחבבת אותו. אך לא יותר מזה בפרק זמן כה קצר. והוא? מבחינתו אנו כבר בני זוג. ( ואין לי בעייה מבחינת הקצב של האינטימיות הפיזית). הבעייה היא האינטימיות הרגשית. והתובענות שלו ממני. הוא פשוט לא מוכן לקבל את הקצב שלי יותר... ( והאמת- שמההתחלה הוא לא באמת קיבל. הוא רגיש. אבל בעיקר לצרכיו שלו. ) אז.. אודי.. למה שאלת אותי ככה :"של מי הכשלון?". כי זה נשמע כאילו (גם) אתה חושב שהוא שלי. ושאתה בעצם מאשים אותי... זה נכון? כי גם אם תגיד לי שכן- אנסה לקבל זאת...