אני אפס

http://www.youtube.com/watch?v=Ubw8bt8EW8I ככה אני מרגישה.....לא יודעת איך מעבירים קישור????? האם בכלל עבר??????אבל השיר אני אפס של בן ארצי...ככה אני מרגישה. אפס מאופס......... וזקוקה כל כך לאהבה.....אולי שיאמרו מבחוץ שאני לא אפס........... שיחבקו אותי.........אוףףףףףףףףףףףףףף אודי.......המטפלת שלי לא יכולה לשלוח לי חיבוק אפילו לא בכתב........כי היא חוזרת רק בשבת......ולא יכולה להציק לה ולכתוב לה את הצורך.................אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אודי חייבת חיבוקים וחיזוקים מבחוץ כי מבפנים השוטר הרע....הביקורת והאימה......אוףףףףףףףףףףףףףףףףף..........פוחדת שנגררת לחוסר אונים, לדיכאון.......הסימנים אודי.....כאב ראש, לא ישנה.....אוכלת המון......אוףףףףףףףףףףףףףףף צריכה חיבוק דחוף!!!!!!!!

חשבתי לי שאני שמחה שיש בך גם את החלק שרוצה את החיבוק, האהבה והאישור. מאחלת לך שבסוף ייכנס גם אליך וימלא את החלל הריקני שאת מרגישה. ומחבקת וירטואלית, כמה שאפשר. נ.ב מחיבתי למתמטיקה אני יכולה לספר לך שאפס הוא אחד המספרים המדהימים שקיימים. במבט ראשון חושבים שאין כלום, אבל למעשה האינסוף שוכן בתוכו ורק צריך את ההסתכלות הנכונה.

לא הבנתי מה משמח באדם כזה???שרוצה אישורים וחיבוקים ו.... תודה על החיבוק....אגב, אהבתי את הנ.ב שלך... אכן אפס הוא גם משהו.. האינסוף....נקודה למחשבה, תודה

הי מיכ, אני חושבת שתחושת האפס כמוה כתחושת היעדר הגבול בינך לבין הסביבה. מעין בהלה אימתנית שאת נמהלת. מתערבבת. בין פנים ובין חוץ. והחיבוק מסמל את הדבר החשוב זה שמגדיר אותך. תוחם. מחזיר לך את ההרגשה שאת הנך וקיימת ונפרדת ו- ועוד איך בעלת משמעות. מאחלת לך רגיעה שכזו. ממשית. נעמה, הי, הזכרת לי את הימים מפעם בהם חיבתי למתמטיקה הייתה גדולה מאד. לאינסופים, לעוצמות, לקבוצות, לממדים. ימים של פעם. שיהיה סופשבוע של מנוחה, סוריקטה

מתערבת... סוריקטה, תודה לך, הגדרת לי מדויק מאד את הכמיהה שלי. ומוזר, פתאום חשבתי על זה שיש פה המון דיבור על כמיהה לחיבוק, אבל איכשהו אף פעם לא עשיתי את החיבור אל הכמיהה הגדולה שיש לי לפעמים לחיבוק, פיזית ממש... אבל את נתת לזה שם מדויק עכשיו שמאד התיישב לי.. תמהיל בין פנים לחוץ... רצון להיות ביחד - קושי להיות לבד, וקושי להיות ביחד, כי הבחוץ "עובר בי", כאילו הייתי גשר כזה למכוניות משחק (דימוי מוזר, זה מה שיצא לי) מקור לחוסר נחת שקשה לשים את האצבע על מקורו ותמיד מביכה ומוזרה הכמיהה הזו לחיבוק מתחבר לי לתלות גדולה, מה שלא מתחבר לי ממש לעצמי ולמה ש"באמת" מחפשת אבל את הגדרת את זה והנחת את הכל על מקומו-דווקא ההפך: הצורך בחיבוק מן החוץ דווקא על מנת לחוש נפרדות , להפסיק כבר את הבליל הזה ... ואולי אפשר להוסיף אחר כך גם מפגש אמתי עם החוץ, ממקום לא מתערבב... כמו ילדים עם קושי בוויסות חושי שמטפלים בהם ע"י לחיצות על הגוף... גילת.

אני סקרנית למה קראת לעצמך בשם החיה החמודה הזאת... בכל מקרה תודה רבה על תגובתך....גבולות בין פנים לחוץ הם אכן משהו לא פשוט אצלי...וחיבוק.........מאז שאני בטיפול כבר הרבה זמן, 3 וחצי שנים, אני מוצאת את עצמי מחבקת אותי..... מיכל