תכף מגיע הרגע

נשאר בערך שבוע (ארבע פגישות) עד שאאלץ להחליט אם להישאר בטיפול או לחזור לזו שילדה. אני חושבת שאני רוצה להישאר, אבל מפחדת לפגוע בקודמת. מפחדת שתכעס עליי, שלא תאהב אותי. שאולי אני כן צריכה להיות אצלה. ומי אמר שאני בכלל יודעת להחליט מה טוב בשבילי. מה זה טוב בכלל? אולי היא תכעס עליי כי היא צריכה אותי? היא צריכה את הכסף שלי, זו הרי הפרנסה שלה. בכ"ז שתי פגישות בשבוע זה לא מעט. אולי בכלל לא אכפת לה ממני? ואולי כן?! אני לא רוצה לדבר איתה אם אחליט שלא חוזרת אליה. אני מפחדת. מפחדת להחליט. מפחדת ממנה. הפסיכולוגית עכשיו אמרה שאם אשאר אצלה, אז היא תדבר איתה קודם ואח"כ אני. שאני אהיה חייבת את זה לטיפול שלי, לדעת שלא קרה כלום אם אפסיק אצלה. ואני יודעת את זהה ומסכימה עם זה. אבל... מפחדת!! זה נראה שהחלטתי, נכון? אבל אני באמת לא יודעת עדיין. אני נוטה להישאר כרגע.

הי חנה יקרה, לא יכולתי שלא להגיב הפעם... אני כל כך מבינה את ההתלבטות שלך. רציתי לומר לך: חנה, בודאי קיבלת החלטות מורכבות עד כה בחייך, בכל מיני תחומים. בסופו של דבר- החלטת. אז נסי גם במקרה הזה לחשוב רק על עצמך! ני לחשוב עם מי יש לך חיבור טוב יותר? איפה את חשה מובנת יותר? איפה את מקבלת מענה מתאים יותר לצרכייך? איפה את מרגישה יותר הכלה? חום? מי מקדמת אותך יותר? מי עוזרת לך יותר להבין דברים? להתמודד עם היום יום? את יכולה גם, ככה רק כדי להרגיש "שלמה" יותר עם ההחלטה, לנסות ולהתבונן על הקודמת מעט "ממרחק". לנסות לשאול את עצמך בכנות: מדוע את רוצה לעזוב אותה? מדוע את רוצה להשאר אצל הנוכחית? מה יש בנוכחית למשל שאין או שחסר לך בקודמת? האם את עוזבת אותה מסיבות "נכונות" ( למשל- כל מה שציינתי עד עכשיו- שאגב הן מאד מאד משמעותיות, ולגיטימיות לגמרי! מענה לצרכייך), או אולי רק כי את כועסת עליטשה" אותך כשיצאה לחופשה? ואז- אולי זה דבר שניתן לתקן איתה ולדבר עליו. בקיצור: הקשיבי אך ורק לעצמך. לקול הפנימי שלך. לתחושות הבטן. לכי רק עם הלב! לפעמים השכל "מפריע" , אך מנסיוני כדי לך להקשיב ללב. שם את נמצאת כרגע. שם את זקוקה וצריכה לקבל מענה. ושם יהיה לך טוב. בסה"כ נשמע ששתיהן רוצות אותך. ותאמיני לי- יהיה בסדר. גם מבחינתן. הן יסתדרו ויקבלו כל החלטה. זכרי- את במרכז. תעדכני :-)

אם אפשר להימנע אני נמנעת. ברור שבהתחלה כעסתי עליה שהיא יוצאת לחופש ושהיא בעצם עוזבת אותי. אבל עכשיו אני עם מישהי אחרת, וטוב לי איתה. ושכחתי כבר מהראשונה. אבל גם השניה בע"ה תלד מתישהו ותעזוב אותי. ואז זה שוב יחזור על עצמו... לא יודעת כבר מה אני רוצה ומה טוב לי.

נראה לי שאני יכולה לנסות להבין אותך ואת הבלבול שאת חווה . מנקודת מבטי אומר לך , שההחלטה שלך צריכה להיות אגואיסטית ( במובן החיובי של המילה ) מה יקרה עם המטפלת שתאמרי לה  לא  תכעס , תיפגע , תעלב זה ממש לא מעניין מה שחשוב הוא מה טוב עבורך , ומבט נוסף אולי זאת הפנטזיה שלך שזאת תהיה תגובתה ? או אולי היית רוצה שהיא תיפגע/תעלב /וכולי כדי שתרגישי כמה היית חשובה לה ? ועוד מנסיוני כדאי לשטוח את הכל בטיפול ..... בסופו של דבר הכל חוזר לשם .... כמו בחוק כלים שלובים . בהצלחה בכל דרך שבה תלכי ! איתך הילה

גם הפסיכו' עכשיו חושבת שאולי זה קשור לזה שאני רוצה שהיא "תלחם" עליי. שאני אדע שאני חשובה לה. אבל אני באמת מפחדת זה מדובר כמעט כל פגישה, אבל בסוף זו החלטה שלי. מצד אחד רוצה שיחליטו בשבילי, כדי שזו לא תהיה אני, מצד שני אני יודעת גם מה אני רוצה שיחליטו בשבילי. וזה להישאר.