תיקון - טוב או רע?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי, רשמתי הודעת תגובה בעץ הענף והותיק מטה, ובנוסף, תהיתי לי האם מותר לי לומר שגם אני זקוקה לפעמים ליד תומכת? זוכר, אודי, שציטטת פעם דברים יפיפיים של מורה בבית ספר לרפואה שאמר כי "תפקידו כרופא (לצורך העניין הקבלת זאת, אתה, אודי, למטפל) היא לרפא. כאשר זה לא אפשרי - תפקידו הוא להקל על הסבל. כשגם זה לא אפשרי - להחזיק למטופל את היד." בזמנו לחשתי לי בלב - "וצריך שהמטופל יסכים להושיט יד, לקבל את התמיכה". זה לא מובן מאליו. לעתים קל לי כל כך להדוף דווקא, או להעלים חיש מהתודעה. כמה עצוב. מחר אנסה לתקן (בסיוע, ואולי קצת בדומה לכאן?) משהו שדחיתי וסבלתי ממנו זמן רב. בימים שכאלה בהם מתערבב לי כל-כך הטוב עם הרע, כבר איני יודעת, אך משאירה עדות. סוריקטה
הי סוריקטה יקרה, בוודאי שאני זוכר. קראתי גם את הודעתך המרגשת אותה ציינת כאן, ושהעליתי מוקדם יותר הערב. אני מאוד שמח על הלחישה אותה כתבת בקול. גם נסיונות התיקון יפים בעיני. אני מצרף לך שיר יפהפה: https://www.youtube.com/watch?v=8mbykdTsfzo אודי
אודי יקר, תודה על שיר מתאים ויפיפה. מאד זקוקה לחיזוק ידיי בתקופה זו. תודה על המילים הנעימות. על ההקשבה. סוריקטה
איך היה? להסתייע, להתמודד, לצלול לערבוב?
הי נעמה ומי שקורא, תגובת בטן בשלב זה: איום ונורא... אבל אלו מילים שנזרקות כשלא ידוע ההקשר והסיפור. בשורה התחתונה, אני עדיין מרגישה חוסר איזון גדול מאד בין מה שנכנס אליי ולכיווני, לבין מה שמוענק ממני. מעין זועמת על תחושת ניצול, או אדישות לצרכיי שלי, של אין דאגה. ורק ביקשתי לחיות, לשמור על עצמי... סוריקטה