לא מבינה וזה מטריד

אודי, עד היום אני לא מבינה למה בגיל 17 בערך שהופיעו אצלי דחפים מיניים זה לווה בפנטזיות שליליות ואלימות ולא נגיד בכמיהה נורמלית למצוא פרטנר או להנות .. כאילו שנאתי את עצמי מאוד על זה שבגלל הופיעו צרכים מיניים ואני זוכרת את הסרטים שהיו לי בראש, שזה בעצם הראש של עצמי אז יוצא שהייתי ממש רעה ונוראית לעצמי, כאילו התפצלתי לשני חלקים שאחד שונא את השני.. לא מבינה למה. למה דבר כזה קורה אודי? אני צריכה הסבר, צריכה פשר . כאילו עברתי דברים בחיים ואין לי הסבר למה הם קרו. בטיפול הפסיכולוגי כן שיחזרתי כל מיני טראומות נטישה אבל לא משהו שקשור למיניות בהכרח, למעשה הנושא של המיניות לא דובר כמעט. יותר מאבקים סביב הגבולות. גם הסטינג הזה של פסיכולוגים-תמיד הסתיים לי בחוויה של קטיעה ברגע שנגמר הזמן וחשש מפני הרגע הזה, זה הפך למציק ומטריד. אבל גם זה לא קשור לפנטזיות המיניות השליליות שהיו לי אז שבגללן בכיתי המון והרגשתי כאילו קרו לי דברים ממש רעים (בדימיון) שלא קרו לי באמת במציאות. אני רוצה להבין למה ההתפתחות המינית שלי הייתה ככה. איפה אפשר לקבל תשובות? זה מעצבן אותי שאי אפשר להבין כלום. איך התפתחות מינית של אנשים אחרים נראית? סטטיסטית לכמה אנשים יש חוויה של התפרקות תחושת הזהות הקודמת וסיוטים מזה שהדחפים המיניים שלהם מפציעים לאויר העולם ? עד כמה זה חריג לעומת נורמלי. אני רוצה תשובות. ושוב ההרגשה היא שאני שונאת את החיים שלי. שאי אפשר להנות מכלום באמת ועד הסוף כי כאילו אני מקוללת. חרדה להחזיק תינוק בידיים.. לגדל, להרגיש, לסמוך על עצמי, להרגיש חיבור אמיתי לחיים האלה מעומק. כלום לא מובן מאליו. כ"כ נמאס לי שמשהו חוסם אותי ולא נותן לי לחיות כמו שצריך. להרגיש באופן מלא בלי תהום בלתי ניתנת לדילוג ביני לבין עשייה אקטיבית פוריה, להצליח להתחבר, ליזום, להשפיע. הטיפול הפסיכולוגי רק מלא אותי שנאה כי הפסיכולוגית שטיפלה בי הייתה כ"כ צבועה ונוראית שמעצבן אותי שהיא לא משלמת על זה שהיא הייתה כזאת נוראית! שתשלם. נמאס לי.