אודי, ערב טוב...

הי. כשקראתי את ההודעה שלך אתמול אז פתאום, התפרץ לו בכי כזה, נראה לי שהיה כבר בגרון כל השבוע ואני כותבת את זה כי באיזה שהוא מובן זה עשה לי הרגשה קצת טובה להרגיש שאני מחוברת למה שכתבתי. להרגיש את זה שכתבתי פה שאני לבד. ועוד כל מה שכתבתי שם. זו אני כתבתי ולא איזה "גילת21" כלשהי . בד"כ יש לי איזה אלמנט של ניתוק כזה - אני כותבת, התשובה מגיעה אחרי כמה זמן כשאני במקום אחר, ואני לא תמיד מרגישה שזו א נ י. הפורום הזה זה דבר מורכב, יש פה הרבה הודעות על זה היום... [אני לעצמי: מה את מדברת כאילו הפורום הזה "שלך" כאילו את שייכת אליו...] גם תמיד יש לי את הפחד שזה לא לגמרי אמתי, כמו שכתבתי לך אתמול שאני אף פעם לא אדע אם אני מעיקה אבל אפשר להרגיש לפעמים ואתמול הרגשתי כך בהודעותיך לסוריקטה ולאנימה (וע"ע תגובתה...) שאתה באמת... אז אם אתה באמת...ואני באמת... סוריקטה ניסחה ממש מדויק כמה דברים שגם אני מרגישה על המורכבות פה (ובהזדמנות זו מזכירה לך שהיא כתבה הודעת המשך למקרה שפספסת אותה.. גם אני קצת מחכה לראות מה אתה חושב על מה שכתבה). והיא גם גרמה לי לחשוב על משהו... לגבי ה"בעיה" של המענה להודעות המשך - אני - גם מתבאסת מזה, אבל בניגוד ל"אסטרטגיה" שלה, בוחרת לכתוב הודעה חדשה. שתהיה אדומה ולמעלה ובטוח תראה, לנופף בעצמי כדי שלא אתפספס קצת כאילו - אני חייבת לשים את עצמי פה באמצע ולדאוג שיראו (כי אחרת?) קצת נואש וקצת מתחבר לי לדברים מהמציאות שאני לא אוהבת