מה אני אמורה לעשות? אני לא מצליחה להתגבר על הנטישה

שלה. אני מנסה. אבל לא מצליחה. אני שולחת לה מיילים. ואין לי מושג אם היא קוראת אותם. אין לי בכלל מושג אם היא מקבלת אותם , או ש"שלחה" אותי לזבל/ספאם שלה אוטומטית- כדי שלא תראה אותם. אפילו עברתי כמה פעמים מתחת לקליניקה שלה. חיכיתי לה. אבל לא פגשתי אותה. רק ראיתי טיפה מהחלון. אפילו "כתבתי" לה משהו על האוטו- על החלון המלוכלך- ככה עם האצבע.. אולי היא בכלל לא ראתה. היא כאילו מתה. אין שום תגובה ממנה יותר. כאילו מעולם לא נפגשנו. כאילו מעולם לא הכרנו. כאילו מעולם לא היה טיפול. כאילו מעולם לא הייתי אצלה בטיפול. וכאילו גם לא הייתה לי שום משמעות אצלה/מבחינתה. פשוט מחקה אותי טוטאלית. ניסיתי. להתקדם. לא מצליחה. הולכת ל"מחליפה" קצת. אבל לא מצליחה להמנע מכל מה שציינתי כאן. לא מצליחה להמנע מלסמס לה לפעמים, מלשלוח מיילים וגם מלעבור ליד הקליניקה. מה גם שהיא ממש לידי.. ממש ליד מקום מגוריי. מה אני יכולה לעשות?? זה אבסורד: האם אני צריכה טיפול בגלל "הטיפול"?! :-( ומה שקרה בו? לא שמעתי וגם לא מצאתי ( גם באינטרנט-פורומים שונים, חיפוש בגוגל) מקרה כזה- של סיום חד צדדי מצד המטפלת. בלי בעצם הסבר.. בלי תהליך פרידה נורמלי.. בעצם- בלי סיום. נטישה. חלומות כאלה שחולמים רק מרחוק למות מתוך געגועים אלייך חלומות כאלה מעירים אותי פתאום עוזב הכול ומחפש בכל העיר חלומות כאלה - הכאב שלא מרפה רק להחזיק את כל הלילה עד הבוקר אחרי חלומות כאלה שנופלים מחוץ לזמן כל מה שכבר לא פה, כל מה שעוד לא שם חלומות כאלה - אין שום נחמה בזמן לנסוע עד אין סוף, לנסוע עד שאין יותר לאן חלומות כאלה - ים העצב הגדול שוב להפליג בו, שוב לטבוע בכל יום

רק לומר בקטנה, היות שאני ותיקה למדי בפורומים וגם יצא לי להכיר כמה מהם בעבר אוכל לומר לך שראיתי כמה וכמה מקרים, שבעיניי לפחות דיברו באופן שמאד מזכיר אותך והסיפורים היו דומים (פרידות/נטישות בלתי מובנות או מוסברות לכותבים, קלקול אנוש של קשר טיפולי שהיה נפלא והתהפך ובעיקר מקום רגשי שמרגיש לי דמיון). חלק ממערכות הפורומים שהכרתי נסגרו ואין אליהן גישה יותר. בפורום פסיכולוגיה קלינית של דוקטורס בגלגוליו הקודמים מצאתי עכשיו לא מעט הודעות, אך מרגישה שלא בנוח לרשום את הקישורים וכך לחשוף מחדש משהו של אחרים שכבר מזמן עבר לאחור. מה גם שבאחת מאותן הודעות ראיתי כי דובר על הנזק שגרמה חפירת יתר בפורומים. מעניין גם, שאני מרגישה שמי שמגדירים עצמם כנפגעי טיפול הם אנשים שעפי"ר נמשכים לכתוב בפורומים, ודווקא לכן במקומות כאלה יש סיכוי לראותם יותר. מה שכן, בעבר היחסית רחוק, לא היו מערכות סינון והפעילות הייתה אינטנסיבית מונים רבים. משם אני זוכרת... ואני זוכרת כינויים ועוד. זוכרת. משהו רגשי שנטמע. שוב אציין כי, בעיניי, רוח מאד דומה מאפיינת את ההודעות האחרות. להרגשתי – מאד מאד. מעבר לכך, חושבת שכדאי להשתדל ולהיזהר לא ליפול למקום של ה'טרול' לכאורה. גם בפורומים וגם במציאות. זה נראה לי קצת מקום שיש בו מעין אלמנטים ממאירים שכאלה, ונפגעים מזה. מאד נפגעים מזה. סוריקטה

הי סמבדי, נשמע לי ממש קשה. מבינה את ההרגשה של האם אני צריכה טיפול בגלל הטיפול... למה את לא הולכת למחליפה באופן קבוע? מקווה מאוד שיוטב לך במהרה.

רגשות חזקים וקרובים שהרגשתי לפסיכולוגית. ומה שהכי מפריע לי זה העובדה שלמרות שאני הולכת אליה, אני לא מצליחה להתנתק מהפסיכולוגית. להתנתק מהגעגוע. שרק הולך ומתגבר. עברו חודשיים כמעט מאז הפרידה הרשמית כביכול, אם כי למעשה בקושי נפגשנו מאז שחזרה מחופשת הלידה. וזכבר היה לפני 4 חודשים. אם הזמן הוא מדד למשהו- אז זה עוד יותר מתסכל, י אני אצל "המחליפה" כבר 7 חודשים! ואמנם היא חמודה והכל, אבל אני כמהה לפסיכולוגית שעזבה אותי. קשה לי להסביר במילים כאן. יש לי עדיין את המכתב שלה שנתנה לי לפני שיצאה לחופשה ובו הבטיחה לי במילים רבות, קרובות ומרגשות שזאת רק הפסקה זמנית. ושהיא רוצה מאד! וכן מתכוונת להמשיך ולטפל בי לאחר שתחזור מהחופשה. ושהקשר ביננו קרוב , ומשמעותי גם לה. אז....את מבינה? אני מפחדת שבסוף היא תפנה למשטרה או משהו, אם לא אפסיק לשלוח לה מיילים, ולסמס פעם ב... או למשל- מה יקרה אם תראה אותי מתחת לקליניקה שלה? אמנם אני גרה ממש קרוב, וזה רחוב, וכביכול "מעבר חופשי" לכולם, ולא עבירה ללכת ברחוב.. אבל הרי היא תדע שאני שם בגללה... :-( פשוט יש ימים שאני לא מצליחה להמנע מלעשות את זה. אני כל כך מתגעגעת. וכל כך פגועה. וכל כך רוצה שתסתכל לי בעיניים ותגיד שהיא שלמה עם מה שעשתה לי. כי רק ככה אאמין לה. רק אם אשתכנע שזה באמת אמיתי. ואם אבין.

היא לא תפנה למשטרה, לפחות כך אני מאמינה. האם היא אמרה לך בצורה חד משמעית שהטיפול הופסק?? ויכול להיות שאמרה ולך קשה לקבל, גם הגיוני מאוד. יכולה לומר שאני אולי קצת מהצד השני של הסקאלה, נהייתי תלויה מהר מאוד בשנייה, וגם בפורום לפעמים. יכול להיות שלך לוקח זמן, אני לא חושבת שזמן הוא מדד, ז"א הוא כן, אבל אין התחייבות לזמן מסויים. לאחד ייקח חודש לעבור משהו ולשני כמה שנים. מבאס אבל כנראה זו האמת. נראה לי שאין לך יותר מדי ברירה אלא להמשיך בטיפול או לבדוק האם הקודמת זו שמשפיעה על הטיפול או שאולי את צריכה מישהי חדשה אחרת. ותנסי לחשוב האם לראשונה נקשרת מיד, למרות שברור שהכל שונה עכשיו. אני ממש מקווה בשבילך לטוב.

משום מה נמחק לי הלינק שצירפתי. http://www.youtube.com/watch?v=FWJ09SFCV8g אז שלא יחשבו חלילה שזה שלי.. זה פשוט מאד מאד מתאר את מה שאני מרגישה . ולחנה- לשאלתך: כן. היא בפירוש אמרה שהטיפול הסתיים. קודם במייל ששלחה לי. ואח"כ אחרי שהתחננתי- אז גם בפגישת פרידה בודדת, שכאמור הותירה אותי רק עם חלל גדול ושאלות פתוחות. כי אמרה : אני מפחדת ממך". זהו. ועדיין- אני לא מצליחה להמנע מלעסוק בה- ולעשות כל מה שציינתי בהודעה הקודמת. ולכן אני מפחדת שהיא בסוף תעשה משהו - למשל תפנה למשטרה אם תראה אותי מתחת לקליניקה פעם..

אודי- תודה רבה לך. פשוט כך. תודה!!! ואודי, אולי זה פתטי, ואולי מכעיס( אותך?), אך האם נראה לך שהיא תפנה למשטרה אם תראה אותי מתחת לקליניקה שלה פעם? ברחוב? וגם בגלל שאני עדיין מסמסת לה מידי פעם.ושולחת לה מיילים. אני כואבת כל כך. היא פשוט לקחה חלק מליבי. אני מרגישה רצון למות. לא כל כך יודעת איך לעזור לעצמי? אני מנסה אצל ה"מחליפה". אבל אין לי את אותם הרגשות הקרובים שהיו לי כלפי הפסיכולוגית. הקשר כאילו "מעוות". כי באתי אליה מראש לכאורה רק כמחליפה זמנית. וכן יש ביננו כימיה. אבל משהו בי מרוסק. או השתבש. אני חושבת שכלפי הפסיכולוגית התפתחו בי רגשות העברה( לפי כל מה שאני קוראת כאן- לגבי מונחים מקצועיים) מאד מאד חזקים. וזה אמור להיות משהו שקורה דווקא כשהטיפול הוא ממש טוב, לא? ואין לי רגשות כאלו כלפי המחליפה... למה אני עדיין מסמסת לה ושולחת מיילים? למה? יש ימים, רגעים, כלו נוראיים שאני פשוט לא מצליחה להימנע מלעשות את זה! האם זה אומר בהכרח שהמחליפה לא טובה לי? האם זה קשור גם אליה? אודי, אם הייתי עכשיו בטיפול טוב אז לא הייתי עושה ככה? עברו 7 חודשים מאז יציאתה לחופשת הלידה. אני 7 חודשים אצל "המחליפה". אבל בעצם, 3 מתוכם חיכיתי כל הזמן לפסיכולוגית שתחזור. והיא גם שלחה לי מיילים קצרצרים במהלכם. אח"כ- היא חזרה. ונפגשנו רק פגישות ספורות. כי כביכול התלבטתי אם לחזור אליה. ( ומסתבר שגם לה היו לבטים. לא שהיא לא רצתה לחזור ולטפל בי. רק שהיא החליטה שזה יהיה רק בתנאים מאד מאד שונים ממה שהיה טרם יציאתה לחופשה. בגלל כל המשברים שקרו ביננו עד אז- עקב נסיבות חייה שנחשפתי אליהן. הנסיעה הצפויה לחו"ל, ההריון הפתאומי, הגבולות שנפרצו, והיא לא עמדה בהם... וכו'. מקווה שאתה זוכר מעט). אודי, היא עלולה לפנות למשטרה? מדוע היא לא מגיבה כלל? אפילו לא במילה אחת? מדוע חייב להיות כזה נתק? מחיקה? אני שומעת ממטופלים שעזבו טיפול, שאפילו לאחר שנה , הם יכולים לעדכן את המטפלת שלהם אם קורה משהו גדול בחייהם, או אפילו אפשר לחזור לטיפול. בקיצור: אין מחיקה. כאן , איתי, היא כאילו ממש מחקה אותי. ויש לי הרגשה שאפילו אם הייתי מתה היא הייתה מרגישה הקלה. העיקר שלא אהיה יותר בחייה.

הי אודי, אמנם זה כלל אינו 'עץ שלי', ואני מרגישה על תקן של רוח רפאים בפורום הזה, ואגב, כנראה שגם במציאות אני די 'אלופה' בלמצוא את השדה המת בקו הראייה ולהתמקם שם. 'אותך', למשל, הצלחתי להפוך אצלי במהלך הזמן לעיוור אליי לגמרי... אני לא פונה אליך בבקשות גלויות כלשהן, ממעטת, אם בכלל, לפתוח הודעות (אין לי שאלה להמציא, ועפי"ר לא מסוגלת לעשות כך, עמכם הסליחה), מצטמצמת וסגורה, ובדר"כ בוחרת לרשום תגובות המשך על עצים ותיקים למדי... נישות שכאלה... אבל אומר שאני מאד מתחברת לתשובה שלך לסמבדי. מניחה שאין צורך לומר שאפשר גם להניח שהגבתי כאן בעץ, דווקא משום שרגשית משהו נוגע מאד. בכל זאת, אצטרף לדבריך, שאהבתי, ואולי מישהו יוכל לקחת משהו גם משאומר - מכירה מעצמי שישנן מסילות שאם אעלה עליהן, אני צפויה לרדת מהפסים ומאד, כך שבהמשך ישנן לפעמים תקופות לא קצרות של קושי מעגלי חרדתי שמרגיש זוועתי ונוראי, וכמו שקראתי לזה, מעין ממאיר, משיכה עזה, כך שלעיתים מה שאפשר לעשות הוא להמתין ו(למשל) להיות ביחד עם המטפל שעדיין ישנו שם למרות שנראה שאינו תורם ליציאה מהמעגל, כמו-כן, אינו הדבר האמיתי כי אם תחליף, עד שאולי יבוא זמן ואפשר יהיה להביט מעט מבחוץ וממרחק. אולי. ואולי כשהטיפול מתקדם אפשר גם יותר. נטישה, או במילים חמורות מכך, בגידה באמון או הבטחה מנופצת, כן, זה קרה לי בבית, בבסיס, ומשם זה הכי מוכר. מסיבות מובנות הרבה דברים נוטים להזכיר לי זאת. ויש גם שחזורים. סוריקטה