איך מפסיקים לחשוב ולכעוס על

הרהטראומה ותחושות מבזות של השפלה ופגיעה נרקיסיסטית שחוויתי בטיפול הפסיכולוגי ועוברים לחיות הלאה את החיים שלי בלי שהמחשבות האלה יבקעו יותר בראש ובנפש שלי? מה לעשות שיש חלק בנפש שלי שרוצה לצרוח חזק שעשו לו נזק ולקבל הכרה? נמאס לי. אין לי שקט בראש.

יש איזה רעיון, בבודהיזם נראה לי, או בשיח על מדיטציה באופן כללי, שמדבר על התבוננות במחשבות וברגשות מהצד. לתת להן לחלוף, להיות בחלל לצידך, בלי להיות הן. אני טרם הצלחתי ליישם את זה כהלכה. מה גם שאני לא יודעת מה אני חושבת על זה, והאם זה נראה לי אפשרי או בריא. אבל המחשבה על זה בהחלט הייתה לי מעניינת והוסיפה לי כיוון לניסיונות התמודדות. אני מקווה שאולי גם לך היא תניע עוד מסלול של מחשבות ופעולות. שיאפשר הכרה בזעם ובכאב בלי שישרפו אותך.

נשמע כמו סרט רע שקשה לצאת ממנו. אלא שכמו שכתבת את היא זו שיוצרת אותו שוב ושוב...נכון היא פגעה בך, ירתה בך חץ, אולי חץ מורעל וצריך לנטרל את הרעלים או לתת להם לצאת מהמערכת, אבל עכשיו זו את שיורה בעצמך עוד ועוד חיצים וגורמת לעצמך סבל מיותר. אם כי מהחוויה שלי לפעמים הסבל או הכאב עדיף על הריק או האין ואז זה פשוט בריחה כזו וגם זה פתרון לא יעיל במיוחד...אפשר ללמוד לאט לאט לשלוט במחשבות ולמצוא קצת שלווה ומשמעות... אני שולחת לך לינק, לא יודעת אם יהיה לך כוח לשמוע את זה, זה על בודהיזם, התחלתי להתעניין בזה בזמן האחרון. http://www.youtube.com/watch?v=bMLT0SrEav4

תמיד נעים לקבל מילה תומכת ממישהו שיכול להבין ולו במעט.