מילים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני נכנסת לפה לפעמים ל"כתיבת הודעה חדשה" ואני כותבת - ואז מוחקת כי מרגישה שנכון לי למחוק ולא לשלוח אבל עכשיו מתחשק לי משהו ממך ואיך תדע שאני פה, אם המילים לבנות... אז נראה לי שאשלח רק את זה בלי המילים [בשירה יש משהו שנקרא "פונקציה פאטית" - זה חלק מהשיר שבו המשורר מוודא את הנוכחות של הקורא למשל "הי! אתה שומע"? אז רק פונקציה פאטית בלי שאר השיר, בסדר? גם זה לא ממש בסדר מבחינתי אבל אני אשלח וזהו. (גם במציאות זה מפחיד להיות משהו כי אולי הוא לא מה שאני רוצה ואחר כך לא אוכל לקחת אותו בחזרה).
וואו....כמה אני מזדהה איתך...! כל פעם , לפני שאני שולחת את הודעתי, יש בי דחף למחוק הכל... ועוד אלף דברים שאני רוצה לומר - נשארים בקופסא... אני מצטרפת לדבריו של אודי, ואומרת לך ולי בקול: בואי ונתפוס אומץ.. אז יישאר כתוב.. אז מה...? אבל , אולי, יהיה קצת פחות חרוט ושורט בלב..
הי, תודה לך ... (נראה לי שאני מפחדת לפעמים שזה דווקא מעמיק את החריטה בלב. אבל אני יכולה להגיד שכשהגבת זה אכן הקל עליה קצת, לא להרגיש לבד, אז תודה. ושם יפה בחרת לך...)