לסלוח
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי ואולי הגיע הזמן לסלוח לעצמי כן לסלוח לקחת פולידין ולחטא את הפצע לחבוש את הפצע עם גזה ולסלוח לעצמי כן לסלוח להבין שזה לא אשמתי שעשיתי ככל יכולתי שנה שלמה ניסיתי נאבקתי עם עורכת דין ולא הצלחתי כנראה שהפצע גדול הוא כבר התפשט על כל הגוף וזה יקח זמן עד שהוא יתאחה צלקת תמיד תהיה ........................ בגלל רגשות האשמה הקשים הייתי מאושפזת במחלקה סגורה כמעט שבוע ימים רציתי לפגוע בעצמי לא יכולתי לשאת את העובדה שאני לא יכולה לגדל את הילדים אבל במקום זה הלכתי להתאשפז כדי שישמרו עלי ........................ היום הייתי אצל הרופאה שלי והיא אמרה לי שגם אם אני אראה את הילדים פעם בשבוע באופן רציף זה בסדר כל עוד שהם ידעו שאני אוהבת אותם ואקשיב להם ואהיה בשבילם כותבת ובוכה חותמת בדמעותי אודי יש לי סליחה?ומחילה ?
היי הילה. מקווה שבסדר שאני "נדחפת". את כותבת כ"כ יפה וזה נוגע ללב! נשמע מאוד קשה.. אבל לי באופן אישי מה שאת אומרת (גם בהודעותיך הקודמות) דווקא בעיקר מביא לסוג של הערצה! את נשמעת אישה מאוד אמיצה ושעשית הכל מתוך הרבה אחריות ובירורים, עם עצמך ובכלל... אני מאמינה, לא אני בטוחה שהילדים שלך רואים עד כמה את אוהבת אותם (העובדה- גודל ההתלבטות...). ותני לעצמך זמן כמו שאת כותבת. זה עדיין נראה לי עוד כ"כ טרי! שלך, בובי
הי הילה, רגשות האשם קשים מאוד. זה אומר שיש לך מצפון. אני מסכים עם דברי הרופאה אותם ציטטת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
