...

אודי, שוב יצא לי להפגש עם הבחור החמוד ההוא שהזמין אותי לצאת איתו פעם (וסירבתי) מאז אנחנו מתכתבים לפעמים באינטנט..זה היה מפגש עם עוד חברים משותפים, והיה ברור שיש משהו בינינו, כ"כ ברור כי היה מבטים כאלה שכאילו למרות שהיו שם עוד אנשים זה הרגיש שכאשר הסתכלנו אחד על השני היינו שם לבד.. הרגשתי ממש מתוחה מזה.. דיברנו קצת וצחקנו, היה כיף בסה"כ אבל מלחיץ בהרגשה הפנימית, כלפי חוץ ניסיתי להעמיד פנים שהכל סבבה. אפילו היה עוד מישהו שם שהסתכל עלינו הוא רמז שהוא מזהה שיש בינינו איזה 'קליק' כזה....... לא יודעת.. לא ראו עליי שאני דכאונית או משהו, חייכתי הרבה דווקא. בגלל המתח חייכתי אפילו יותר מבד"כ, אולי זה הציג אותי בתור אדם שונה ממנה שאני באמת? אבל עכשיו הוא שוב הזמין אותי להפגש ואני לא יודעת מה לעשות. הוא לא יודע שאני כמוני בולימית עם בעיות וכל זה.. הוא יודע שאני קצת מתוסבכת אבל לא עד כמה... כמה אפשר לשחק שאני מישהו שאני לא ולהעמיד פנים ולחייך כל הזמן כי זה בטח מתיש... מה יהיה אודי, איך מעיזים להתמודד עם דברים שכ"כ קשה להתמודד איתם....... אין לי שום בטחון שאני ארגיש טוב כל פעם שנפגש, מתישהו בטח כל הכבדות שלי תחשף ואני אתחיל לברוח...:/ נראה לי כבר התחלתי לברוח. איך מעיזים להפגש בלי להתחרפן מזה ולהרגיש 'זר לעצמך', להעמיד פני חזק ושמח בזמן שמרגיש חלש וכבד עמוק בפנים. אולי הכל הצגה, אודי? פשוט צריך לקחת חלק במופע הזה, כמו שחקן שעולה על במה, מעייף קצת.. :(