געגוע..

אודי, מרגיש לי מיקסר בלב.. בשלישי אנחנו בד"כ לא נפגשות. זה הרגיל בד"כ. והתקיים יום עיון ,ובין המרצים שדיברו היה פסיכולוג קליני מאוד מפורסם שמכיר אותי ,ובהפסקה פיטפטנו והוא שאל מה אני עושה היום וכו' ומתישהו סיפרתי לו שאני באנליזה אצל אמא צביה וייצא לו כזה וואוו..אמא צביה (הוא כמובן נקב בשמה האמיתי) היא משהו... והרגשתי כזו גאווה...וואוו..עד עכשיו אני מרגישה גאווה עצומה. חזרתי ממנה עכשיו וכמובן סיפרתי לה הכל. ואתה יודע אודי ? אני כבר נורא נורא מתגעגעת אליה. גם אתמול ושלשום וכל הימים האחרונים אני מרגישה געגוע כרוני כזה. לפעמים כואב מאוד. לפעמים כואב רך כזה, אבל הגעגוע נמצא כל הזמן. מה זה אודי? אתה יכול להסביר לי על זה קצת ? נ.ב גם אתה חסרת בשלישי והתגעגעתי גם אליך.. מה זה פתאום כל הקטע הזה של געגוע כרוני ? נ.ב איזה קטע.. פתאום, כל כך מתחשק לי לגלות לך מי הפסיכואנליטיקאית שלי,לראות את המבט שלך, שפת הגוף וה -וואוו שיוצא גם לך מהפה..ואז גם אתה אומר לי :אמא צביה, היא משהו.. שלך-במבי.

הי במבי, מזדהה, מכירה היטב געגוע כרוני מהו. מצרפת לך קישור לשיר: http://www.youtube.com/watch?v=0a4ypPaNQrk

במבי, הי, תקשיבי, הייתי רוצה לספר לך דבר מה מעניין. לפני זמן לא רב סיפר לי מישהו מקרוביי, ששנים קודם, כשרק פניתי לטיפול הוא פגש איש מקצוע מוכר לו מהתחום ושאל אותו את דעתו על המטפל שהתחלתי אצלו את הדרך. המטפל שלי. אפשר לחשוב על כך כל מיני דברים נחמדים פחות, אבל בואי נתמקד בכך שניתן להבין שאותו קרוב עשה זאת מתוך דאגה שאקבל טיפול טוב ומסור. איש המקצוע המנוסה אליו פנה ענה לו, לדבריו של הקרוב, שגישתו של המטפל שלי שנויה במחלוקת, בעיניו ועמיתיו. נשמע מפחיד בהתחלה, נכון? אבל אני מבינה למה הוא התכוון. בכל מקרה, זה אומר היום, מבחינתי, שגם המטפל שלי היה מוכר בין החברים שם כבר בהיותו צעיר, ובנוסף הוא גם מיוחד. ואני אומרת. בטח – הוא פורץ דרך ויש בו חוזק מבוסס. ואלמלא דרכו הייתה כזאת, מניחה שהייתי מתרסקת מטיפול שלא היה סבלני אליי באופן יוצא דופן. ייתכן שלא ניתן היה להתמיד. והמטפל שלי גדל, ועוד יראו איך הוא יגדל עוד. כבר ראו. וגם אני הייתי רוצה להצליח קצת. אז אם אשתמש במילים דומות לאלו של אודי – כן, הוא שלי ולכן הוא הכי טוב שיש לי. ושיגידו. סוריקטה

סוריקטה הי, ייתכן ואני לא אהיה ברורה לך..אולי גם לעצמי .. אבל אני בכל זאת רוצה לומר לך את מה שאני מרגישה (וחושבת). בחרתי בכותרת זו היות ואיכשהו אני מזהה אצלך פגיעות שמזכירות לי פגיעות מהאיכות/סוג(?) משהו שמאוד מזכיר לי משהו בפגיעה שקיימת אצלי ואולי גם באופן התגובה..(?) אולי משהו באופן הגידול שלנו בינקות ובילדות המוקדמת קצת דומה.. (?)/מזכיר..וברגישות לדיוק בצרכים שלנו (?) הורים שלא רק שלא מילאו את תפקידםכהורים, אלא היו הדמויות שפגעו באופן אקטיבי,ומאידך ,הרגישות שמאוד גבוהה לדיוק בצרכים שלנו.. כשכתבת את שכתבת על המטפל שלך, רציתי לחבק אותך,לאמץ אותך לליבי ולומר לך אחותי!יש תקווה !.נכון..הגיע לנו טיפול מיטיב כשהגענו לעולם..אבל..אני שמחה מאוד בשבילך שיש לך הכי שיש עם המטפל שלך ,כפי שיש לי היום למי להתגעגע ולא רק הכמיהה הזו ל ???.. ורוצה לומר לך גם לגבי ההצלחה .. אני לא יודעת מה היא הצלחה לגבייך. הצלחה נמדדת בעבודה טובה,כבוד רווחה כלכלית..? נכון, גם. אך , רגישות כל כך גבוהה לעצמך ולצרכים שלך,כמו גם רגישות גבוהה לזולת, מודעות,יכולת ניתוח מדוייק ומעמיק כל כך כפי שיש לך-וזה שלך !וזה בתוכך והולך איתך לכל מקום כי זה את ! זה לא נחשב כהצלחה ? שלך-במבי. ובכלל