כאובה

אודי ראיתי את תגובתך אלי בעניין הילדים ראיתי שגם כתבת שלא אוותר אודי אני כבר שנה וחצי מדברת על זה עם הפסיכולוג שלי ואני לא הולכת לטיפול פעם בשבוע אלא שלוש פעמים בשבוע ובנוסף פסיכיאטרית פעם בחודש ולוקחת את התרופות ברצף לכ מפסידה לא טיפול ולא תרופה והמצב אצלי לא מזהיר כן אני רואה תוצאות אבל בנוגע לילדים מרגישה וחושבת שלא יכולה לגדל אותם . המטפל שלי אמר לי שהוא חושב שזה אחראי מצידי שאם אני מרגישה שאני גם יכולה לפגוע בהם להגיד שאני לא יכולה לגדל אותם . לעשות הסדרי ראיה שאני כן יוכל לראות אותם . אודי אני כאובה אני נקרעת אני בוכה יחד עם זאת אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות בשביל להציל את נפשי הפצועה

הילה חמודה, צריך לזכור שזה לא שחור או לבן. גם להורה השני , הלא משמורן, יש זכויות וחובות כלפי הילד, הוא עדיין ההורה שלו, יש לו הסדרי ראיה, יש חלוקת חגים, עושים דברים יחד. גם לילדים להורים גרושים יש 2 הורים, אחד אמא, אחד אבא, והם רואים ותלויים בשניהם. את לא מוותרת עליהם, את עדיין תהיי אמא שלהם, תמיד. רק תורידי קצת לחץ, אם את מרגישה שזה עדיף. יש גם אפשרות למשמורת משותפת, להסדרי ראיה רחבים וכו. אל תשתמשי במילה "ויתור" כי זה לא. אם תחליטי לעשות כן, תוכלו לכתוב בהסכם שתבדקו את האפשרות להחזיר אותם למשמורתך עוד שנה או שנתיים או כמה שידרש. בינתים תוכלי להתחזק ועדיין להיות אמא שלהם 7 ימים בשבוע, אבל לטפל בהם 3-4 ימים, ובעצמך בכל השאר.