מה דעתך על המאמר הבא? במיוחד לגבי סיום טיפול?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2837437,00.html ואם המטפל חושב שהטיפול תם, והמטופל רוצה להמשיך? "חוקי האתיקה מחייבים את הפסיכולוג להמשיך את הטיפול, כדי שהמטופל לא יחווה נטישה או תהליך לא סגור". ד"ר מבורך ממליץ לשקול הפסקות יזומות בטיפול שנמשך יותר משנה-שנתיים, כדי לבחון את השפעת הטיפול בחייו העצמאיים של המטופל: "אין לראות בסיום טיפול צעד דרמטי מדי, וצריך להשאיר דלת פתוחה שאליה ניתן לחזור ולא בראש מורכן

הבאתי את הציטוט כפי שהוא נכתב במאמר. ואיני רואה בשני המשפטים סתירה, מכיוון שגם באומרו על הפסקות יזומות, הוא מוסיף ואומר שצריך להשאיר דלת פתוחה... כך אני חושבת. ולכן לדעתי אין כאן סתירה... לגבי שפלר- ובכן, נראה לי שכבר יכולת "לנחש" ולהבין אצל מי הייתי בפגישה אחת בכדי להתייעץ לגבי "המקרה שלי"... ואת מה שאמר לי אותו יועץ- כתבתי כאן בחלקו.. שיש בסיס לפנייה לוועדת האתיקה. ברור לי היטב שיש הבדל בין חוק לבין כלל אתי. ובין מעשה פלילי לבין חוסר מקצועיות. אך למען האמת- זה לא מנחם אותי כלל. כי לגבי- הנזק נעשה. הכאב- כואב. האמון- נפגע. ולהבדיל ממימה שכותבת כאן רבות ועם חלקים ממנה מזדהה, לי אין אפשרות אפילו לא לפגישה.לא למטרת תיקון-זה בטוח. ולא כי אני לא רוצה. ולא כי אני לא מוכנה להתחייב לטיפול מסודר ורציף. זאת לא הייתה הבעייה. אלא כי היא- לא מוכנה יותר. כי היא "מפחדת" ממני... כנראה שגרמתי לה לפקפק מאד -יותר מידי בעצמה. האם זה אמור לקרות למטפל מקצועי?.... לזה- אתן לך לענות( או לא לענות- אתה הרי תבחר:-)). כי נראה לי שאתה כן.. ( מקצועי. ומנוסה דיו).