בלתי נתפס

אודי, אתמול נפגשתי איתה. היא הסכימה. פגישת פרידה. לא היה כעס. היו הרבה דמעות. ( יחסית. שתינו לא מחצינות רגשות-ואנחנו מאד דומות). דומות מאד- כבני אדם. בגלל זה הקשר והחיבור היה כה חזק. באמת אודי. מכיר את הסרט :"סיפורו של וויל האנטינג"? זוכר את הקשר המיוחד שנוצר שם בינו ובין הפסיכולוג.- היחיד שמצליח ליצור איתו טיפול-אמון.? ככה הרגשתי איתה. אני לא מבינה עדיין למה? היא אמרה שקשה לה להסביר במילים. שגם לה קשה. שלא חשבה לרגע ולא התכוונה לרגע לעזוב אותי,ולהשאיר אותי עם המחליפה. ושהיא ניסתה וניסתה להחזיר אותי לטיפול אבל לא הצליחה. כי היא מרגישה שהפכה "שרופה" עבורי. היא אמרה שהיא כמו "פרי רקוב" עבורי. ואני אמרתי שנכון- חלקית וזמנית. ושהייתי צריכה זמן. אבל אני כן רוצה אותה. עם התנאים שלה ועם הכל. רק שלא תוותר עלי. אבל היא אמרה שהיא כבר מרגישה שהיא לא יכולה לטפל בי טוב. ולא כי היא לא אוהבת אותי. ולא כי עשיתי דברים פוגעים ביותר. ( כי באמת לא. קראתי כאן המון על דברים מילים ומעשים שמטופלים עשו למטפלים שלהם.. אודי- אני לא התקרבתי לחצי מזה אפילו. במשך שנתיים אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את הפגישות שלא הגעתי אליהן- ותמיד הודעתי מראש. מעולם לא קיללתי. מעולם לא עקבתי אחריה מתחת לביתה וכ'ו... באמת. ). היא פשוט אמרה שעצוב לה. ושהיא גם עוברת את זה עכשיו- עם המדריכה שלה. אבל שהיא לא יכולה להסביר לי יותר טוב "למה"?. היא אמרה שהיא "מפחדת ממני". וכשבקשתי שתסביר מה זאת אומרת? פיזית?? מילולית? שאתאבד? מה, מכל זה. או הכל יחד? היא אמרה לא. שזה לא בדיוק זה. כי אמרתי לה שהיא הרי מכירה אותי. ושגם אם איימתי מידי פעם,( על אובדנות. לא באלימות כלפיה- מילולית או פיזית. כי זה מעולם לא עשיתי וגם מעולם לא איימתי. כי אני כל כך אוהבת אותה), היא וודאי יודעת כבר שלא עשיתי ולא אעשה כל עוד היא איתי- בטיפול. כי זאת הברית ביננו. נכון? היא לא הצליחה להסביר יותר טוב למה הכוונה :"מפחדת". חוץ מלומר לי שהיא כבר לא מאמינה ביכולת שלה לעזור לי. ושזה כואב המון גם לה. כי זה כשלון. שלה. ושלא היו לה כאלו מעולם. ושהיא רוצה שאדע שהיא אוהבת אותי ומאמינה ביכולת שלי שיהיה לי טוב ושאצליח בטיפול אחר. וכששאלתי אם אוכל לעדכן מידי פעם, ואם אדע אם וכאשר היא כן תסע לחו"ל( כי שוב זה נדחה. ולכן עוד יותר קשה לי: הידיעה שהיא עדיין פה בארץ!!! לידי- ליד סביבת מגורי, רק שהיא לא הפסיכולוגית שלי יותר), אז היא אמרה: שלטובתי כדאי שלא. ואז המשכתי ושאלתי:"אז לא תרצי לשמוע ממני לעולם יותר? ואז היא אמרה :"שלעולם זאת מילה גדולה". ושהיא לא חושבת ככה.. זהו. כמה עצוב לי אודי. אודי, האם אתה יכול לנסות להסביר מה זה כשקורה דבר כזה בטיפול? איך? מדוע? האם לזה התכוונת כשכתבת על :"תקלה בטיפול"? ונטישה? או שכעת אתה מבין אחרת?