אודי

http://www.youtube.com/watch?v=FbP29lWeHso כל לילה אני חושבת עליה ובוכה. היא הבטיחה לי שלא תעזוב אותי. המון פעמים. ושכשהיא תחזור מהחופשה -נמשיך. ושאין לה שום כוונה להעביר אותי לאפאחד אחר. ונכון שאני הערמתי "קשיים" בזה שלא חזרתי ישר לפגישות סדירות, ונשארתי אצל "החום" של המחליפה. אבל זה רק כי עבר עלי כל כך הרבה קושי ורע. וכעסתי. ונפגעתי. לא רק מהחופשה. אלא המון ממה שהיה ביננו לפני. ומה רציתי? שהיא תתאמץ! כי היה מגיע לי שהיא תתאמץ יותר בשבילי. אחרי כל מה שעברתי איתה וכל מה שרק אני יודעת עליה. אחרי כל זה. שפשוט לא תוותר! ועכשיו קשה לי לעבור הלאה. אני עם המחליפה. אבל בעצם בתוכי- אני בלי. כי אני לא מבינה. וכי כל לילה- דמעות. ושאלות. ושיחות איתה בראשי. http://www.youtube.com/watch?v=fefG2eENbPM נשארתי בבר. כך נשארתי: http://www.youtube.com/watch?v=vZ5WKLRGoDg

סמבדי יקרה ! קראתי את מילותייך . שמעתי את צלילייך שיצאו מגרונם של שלמה ארצי וריטה ו.. צמרמורות עברו בגופי.הרגשתי שהבטן שלי מתכווצת בחוזקה.. סמבדי יקרה ! את מצליחה להעביר בעוצמה כל כך כאב הנוראי !!! את הקריעה האיומה שאת חשה, את ליבך המדמם שהתנפץ לרסיסים, את הגעגועים העמוקים, את הכמיהה המטורפת הזו לדמות האהובה שגם פגעה... המטפלת... וליתר דיוק , לאמא הזו.. האמא הממשית שלא היתה מכוונת שלנו.. שנפגענו ממנה שוב ושוב ושוב (וייתכן מאוד, שללא כוונת זדון ממנה) וכיום, את משחזרת שוב את הפגיעה האיומה הזו.. והכאב בלתי נסבל..הוא (הכאב שלך) מצליח ממש לפרוץ מבעד למסך המחשב ו"למלא אותו בדם "... מרשה לי להיות קרוב על ידך ? לתת לך יד , להניח בעדינות תחבושת על הלב הפצוע.. לערסל אותך חרש וללחוש לך שיבוא יום ויהיה לך טוב, תרגישי בלב משהו שליו ורגוע.. את עוד תראי שזה יקרה.. שלך ואיתך-במבי.

ואני יותר פרנואידית כבר ונראה לי שפסיכולוגים עושים את זה בכוונה או שלא אכפת להם בכלל מהמטופלים שלהם ומה הם מרגישים... יותר מדי יוצא לי לראות דוגמאות של אנשים מתגלגלים מטיפול לטיפול עם תחושה שהם חבולים מהטיפול הקודם כי המטפל נטש או אכזב בדרך כזאת או אחרת.. גם אני מרגישה די אובדת עצות עכשיו ומחפשת דרך איך לעבור הלאה, כי לא משאירים ברירה. בינתיים דמעות, הרבה דמעות..