מה עשיתי???

שטות תאמרו..לא אחראית, הרבה בקורת תהיה אחרי שאספר..אז תירגעו ונסו להבין, טוב? תמיד אני משלמת בסוף פגישה על הפגישה שהייתה. אז ככה בפגישה האחרונה נתתי לה סכום כסף לחודשיים מראש, היא בקשה הסבר שאלה אם זה בגלל שאני חוששת שהיא תעזוב..אך לא הסברתי, היא אמרה תסבירי לי בפעם הבאה למה עשית את זה... אז כתבתי לה מייל, כמו שכתבתי כאן....אז היא כתבה תודה שהסברתי ושנדבר בפגישה..ואני לעומתה כתבתי שיותר לא תהיי שום פגישה, שאני עוזבת..היא ניסתה לשכנע, אמרה שלטווח הארוך זה יפגע בי..אני אמרתי שלא תאיים...והיא אמרה שזאת פרשנות שלי האיום, היא רק מתריעה על התוצאות האפשריות....חתכתי ככה סתם את הטיפול....שילמתי כי זה פגישות שנקבעו מראש וזה נראה לי לא הוגן להשאיר אדם בלי סכום כסף שמגיע לו...היא אמרה שבודאי שאין טעם לשלם על פגישות שלא יתקיימו.... בנתיים חלמתי חלום אחרי הפגישה שבו אני מדליקה נרות שבת ופתאום היא מופיעה לידי, אני הולכת ברחוב והיא לידי, אני בסופר ושוב אני פוגשת אותה....לא כרודפת אחרי אלא כאילו שהיא מרחפת לידי..לא יודעת איך להסביר כאילו היא מתה אבל חיה לידי... במציאות- ביקשתי שתוותר עליי כדי שלא יכאב והיא לעומתי אמרה שזה יכאב יותר אם אעזוב......מוזר.......אולי רציתי שהטיפול כבר ימות לו בשקט......אוף......לא יודעת איך לצאת מהתסבוכת....היא אמרה שהיא כועסת, ושזה צעד לא נבון.... עכשיו השאלה שלי היא האם מטפל יכול לאיים עליי? האם זה יפגע בי בעתיד? והאם בכלל אי פעם מישהוא יקבל אותי??????ואולי בגלל שכל כך נחשפתי אני לא מסוגלת לעמוד שוב בפניה אז...אוף....חשבתי שזה לא יעסיק אותי יותר......לא יודעת מה לעשות כי היא כועסת עליי וממש לא רציתי שתכעס אולי בגלל זה שילמתי שלא תכעס? לא יודעת.....

זה מה שזה. נראה כמו סוג של מבחן, או סוג של תראי אותי, אני לא מרגישה בנח, או סוג של - עוד פעם אני בסדר וכל העולם לא. נדמה לי שאם היית אומרת לה שאת רוצה לעזוב, מבלי לשלם, היא היתה מביעה את דעתה, אולי, אך לא כועסת או מונעת ממך ללכת, ומכבדת את ההחלטה. אבל את לא ממש רוצה ללכת, נכון? נתת לה סכום עתק- של חודשיים ונעלמת בסערה, זה משהו שכן צריך לדבר עליו. גם אני במקומה לא הייתי מרגישה בנח עם זה. למרות ש... אולי, אם היא לא תתרגש , ותגיד לך בסדר, איך שאת רוצה, הסכום הזה ירשם לזכותך בפגישות עתידיות בזמן שתרצי או תצטרכי, היית אולי נמלכת בדעתך.

היי מיכל, קראתי את ההודעה שלך ופתאום רציתי שתגיבי לעצמך כאילו אדם אחר כתב את ההודעה. כתבת את: תירגעו ונסו להבין, טוב? האם מטפל יכול לאיים עלייך? נראה לי שהמצב מאיים עלייך. ולכן גם היא נחוות אצלך מאיימת. הרי יש לה כל כך הרבה כוח: לא לקבל אותך, לכעוס, ובגלל שנחשפת היא יכולה לדעת שבדיוק על הכפתורים האלה עליה ללחוץ. אבל לפי מה שהבנתי ממך - היא עוד לא עשתה את זה. לפחות לא בכוונה ובעוצמות שאי אפשר להתמודד איתן. אני מאוד מזדהה עם הפחד הזה, עם הידיעה הפנימית החזקה הזו שבסוף תיפגעי, שמביאה לבריחה. אבל כמו שכתבת, אי אפשר באמת לא להתעסק בזה... אז אמנם הדרך של נבואה המגשימה את עצמה מרגיעה בוודאות שלה, אבל על עצמי אני מרגישה שזו רגיעה פיקטיבית. אולי צריך לאפשר למישהו לקבל אותך, לפני שאת בורחת. אני מבינה אותך, מיכל. ממש בבשר אני מבינה. ודווקא בגלל שאני מרגישה בסירה דומה לשלך אני מרגישה בנוח לנער אותנו ולומר שלפעמים תחושת בטן היא פשוט חרדה שורשית ועמוקה. אלא שעד שלא נבדוק את האקסיומות שלנו, לא נוכל להוכיח שהן נכונות תמיד... בהצלחה, איתך, נעמה.