שלום אודי

מות אבי/יהודה עמיחי אבי פתאם, מכל החדרים יצא למרחקיו המוזרים. הלוך הלך לקרוא לאלוהיו, שהוא יבוא לעזור לנו עכשו. ואלוהים כבר בא, כמו טורח, תלה את מעילו על וו-ירח. אך את אבינו, שיצא להובילו, יחזיק האלוהים לעד אצלו. אודי, משתתפת בצערך, תנוחם בליטוף קרן אור על ליבך. אני במפגש תכוף בשנים האחרונות עם פרידות כואבות,בחטף, ללא בחירה, הכאב הוא בן זוגי, ישנה בזרועותיו, מתעוררת לצידו, אוכלת בחברתו, גם באולם הקולנוע - מתיישב לו בחשאי, בכסא לידי, מתגנב הוא בין צלילי מוסיקה מתנגנת, צחוק ילדים, ומעוף ציפור, בין ערביים, יתיישב לו בנחת כבעל בית , על כורסא רחבה בחדרי לבבי...

שלום לך רציתי להגיד לך שהתרגשתי מאד לקרוא אותך. התאור שלך לכאב הזה שלא מרפא, מיטיב כל כך לתאר את תחושת הכאב שלי שלא הצלחתי לתת לו ביטוי במילים. אני משתתפת בכאבך ומאחלת לך ימים קלים יותר. ותנחומים גם לך אודי.

שלום שריל, תודה, שמחה שמילותיי נגעו, ביטאו גם לך, יש ימים כי נדמה, לא אצליח לקום תחת משא הכאב... והנס מתרחש, ואני עדיין כאן... מיטיבה לתאר זאת באור וורוד יותר רחל המשוררת : אקליפטוס / רחל לא אחת ראיתי: הונף הקרדם והורד וננעץ בשאר; מעולל בעפר הוא שרוע דם – זה הנוף המרטיט, הנוהר. השריד היתום מזדקר נוגות מיתר ועירם מכל. ותמיד נדמה: הפעם הזאת לא ישכח העץ, לא ימחל... תפקדנו שוב, אך שנה תנקף – תעמד משתאה, תביט: למרום כאז כמה הנוף, ונוהר כאז, ומרטיט. ניסן, תרפ"ט

אודי, כמה נכון, מדויק,.. מה עושים עם זה? איך משנים דפוס התנהגות? (מודעות לא עוזרת כאן,רק מוסיפה דעת,- מכאוב) אולי עדיף לא להיות בקשר משמעותי..., להשמר.. אבל אז, סר טעם החיים ואני לא "אקליפטוס" של רחל...רק בחלקו הראשון. אינני מצפה לפתרון קסם, רק עיצה, או מילה..