לא מרפה

הכאב.. לא מבינה אותה. איך היא מסוגלת לא לדעת. להשאיר דברים ככה. באויר. ברוח. אין לי כח יותר. הכל עכשיו "חרטה" מבחינתי. שיהיה מה שיהיה

איך לתת משמעות? למה אתה מתכוון? האם קראת את מה שכתבתי לך למטה? כשעניתי לבמבי, ואז הגבת ושאלת אותי שאלה? על האם שיתפתי את "המחליפה/הנוכחית" בחששותיי לגבי הגמישות בגבולות? אפילו פרידה לא הייתה לי... אני פשוט "ככה". - באויר. ובכלל, "המחליפה" חושבת שעדיף שאשאר איתה ואעבור איתה את תהליך הפרידה מהפסיכולוגית. אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי. הכאב כה גדול. ואני גם לא מבינה. פשוט לא מצליחה להבין איך יכול להתרחש דבר כזה במסגרת טיפול מקצועי? (עם או בלי מרכאות).