טיפול בתאונת דרכים

היי דר. אודי אני חיילת, התפקיד שלי הוא לא קל ומצריך המון בגרות וחוזק נפשי. חובשת, והמקום שאני משרתת בו הוא מאוד פעיל מבחינת תאונות דרכים ויש לנו המון מקרי טיפול, ככה שיש לי המון ניסיון. בדרכי הביתה (עם טרמפ) תאונת דרכים מתרחשת מול העיניים שלי. באותו רגע אני צלולה כמו שלא הייתי בחיים, וזה תפס אותי הכי לא מוכנה. יצאתי מהרכב ורצתי לכיוון הפצועים. היה איתי ציוד שאני לוקחת לכל מקום. כאלה מראות קשים לא ראיתי כבר הרבה זמן. הפצוע שאני טיפלתי בו עוד היה בהכרה חלקית כשהגעתי אליו, אבל הוא הידרדר מאוד מאיבוד דם, ומת דיי מהר. באותו רגע לא הרגשתי יותר מדי, עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות ואני גאה בטיפול שנתתי. אבל נסעתי היום בכביש 6 ופתאום נכנסו לי התמונות לראש, התאונה עצמה, הפצעים. הרגשתי חוסר נוחות עם רגל שמאל שלי (רגל שמאל של הפצוע נקטעה) ובאמת שכמעט התחלתי לבכות מפחד שיקרה לי או למישהו אחר משהו. הייתי חייבת לשתף מישהו, כי בעצם אף אחד לא מצליח להבין רגש כזה שבא פתאום באמצע נהיגה, זה דיי מפחיד. לא יודעת מה ניסיתי להשיג בהודעה הזאת...