שיתוף-לכלם בעצם :)

אודי, ספרתי...ולא אספר פה מה רק איך...כי בכל זאת מקום ציבורי..רק אומר לך תודה תודה ושוב תודה!!!!!! כאבה לי הבטן מהרגע שקמתי בבקר..יצאתי רועדת מהפגישה ועדיין אני רועדת קצת..כאב הבטן עבר בסוף הפגישה...קודם סדרנו את עניין הפגישות אחת לשבוע, היא פתאום הציעה שזה דוקא טוב... הגעתי בבקר אחרי יום זיכרון לשואה...התחלתי בזה שאמרתי לה "אני בוטחת בך כי בקשת כל כך יפה"וחייכתי, גם היא חייכה... ובכלל התחלתי ברגשות שלי כלפי יום הזיכרון לשואה וקצת ספרתי לה מה אני יודעת עליה בקשר לזה..אבל היא כמובן אמרה שלא בקשתי לדבר על זה..אלא על משהו אחר... ואז זהו התחלתי לשפוך....מתוך דברים שהיא כבר יודעת, עשיתי חיבורים בין מה שכבר ספרתי לעוד......בסוף היא עוד אמרה לי תודה, והיא אמרה שהיא אפילו מעריכה אותי יותר, מאמין????? אני חשבתי שיותר לא תרצה לראות אותי בכלל.....אוף.......היא אמרה שהייתי ילדה תמימה...אני מרגישה סוטה....רעה.והיא חושבת "ילדה תמימה".....מוזר לא??????פעם הייתי בורחת מהחדר..בפינה אחרת יושבת על הריצפה מרוב בושה.היום נשארתי על הכיסא....לא זזתי ממנו......אפילו מבטינו נפגשו ולא הסתכלתי רק על הריצפה.....זאת התקמות הא?????אודי יקר....תודה שאתה פה.זה נותן לי כח להמשיך ולנסות עוד בפגישות. אמרתי לה שאני חושבת שאני משתגעת.אז היא אמרה שמי שמשתגע הוא לא יודע שהוא משוגע :) מצחיק... בהערכה רבה, מיכל (מאמין???)