שאלה לכולם(ן)

אני מרגישה ששיחות על מין עם המטפלת קשות לי, מעבר למבוכה הכללית שבשיחה על נושא אינטימי ואישי כל כך. ישנן הרבה שיחות על מחשבות ורגשות שמביכים אותי, אך המעבר לשיחה על דבר מה ממשי כל כך, שיחה על הגוף שלי שיושב שם מולה, קשה לי במיוחד. האם גם אתם נתקלתם במחסום שונה בנגיעה בנושא הזה? איך התמודדתם?

אחרי 4 שנים עדיין מתקשה בדיוק בגלל הסיבות שציינת. הדרך היחידה שהצלחתי לשתף משהו זה בכתיבת מכתב שהשארתי בסוף הפגישה (שתוכל לקרוא בלי להסתכל על גופי מולה) או לשלוח sms קצר אך מאוד קונקרטי לנושא שאני רוצה לשתף. בהצלחה.

זה קשה, אבל אפשרי והיום יותר מפעם..כמו יעל גם אני נעזרת הרבה בכתיבה עד היום...אני כותבת סוג של שירים שאני מראה רק לה..והם לא ממש ספציפיים אבל מובנים...בפגישות התחלתי ברמזים עד שהפכו למילים יותר מובנות..

הי נעמה, אצלי, בתחילה היו הרבה מחסומים .בתחילה דברתי ברמזי רמזים תוך כדי התפתלויות..אח"כ , ברמזים עבים יותר..המטפלת שלי "עזרה" לי קצת (את יודעת מה ? היא באמת עזרה לי. ללא מרכאות ) היא לא ויתרה לי והתעקשה כל פעם שאומר במפורש למה אני מתכוונת.התפתלתי, הרגשתי שאני סמוקה לגמרי, הזעתי, אבל, שווה !!!! היום, הרבה יותר קל לי. יש משהו מאוד מקל ומשחרר אחרי שאומרים בדיוק ולא רק ברמזים. ישנה הרגשה מאוד טובה (לפחות כך זה אצלי ) שאני יודעת שהיא ממש ממש מכירה אותי לגמרי. כולל הנושאים הכי אינטימיים שלפעמים נשמע הזוי שהיא יודעת ממש ה-כ-ל ! יש בזה הרגשה מאוד מקלה ומשחררת. אגב, אנשים שונים אומרים לי שאני הרבה יותר ספונטנית וזורמת..אני חושבת שיש קשר בין הדברים.. במבי.

נעים לשמוע שיש מי שמבינה, נעים לשמוע שיש מי שהתגברה על זה. נעים לשמוע שזה היה שווה את זה... ובכלל, נעים לקבל תגובות מכן, נעימה הקירבה הזו, על אף הוירטואליות המשונה. אז נעים, תודה.