הי אודי

אז עכשיו אני קצת יותר טוב, העברתי את מרבית השבת במיטה, אבל לא הייתי בדיכאון יותר מדי, נראה לי. הפסיכולוג' שלי יוצאת בסוף החודש הבא לחופשת לידה וכמה שאני מדברת על זה אני לא מוכנה לזה בכלל. מבחינתי היא יכולה ללדת ולהמשיך איתי. אני מרגישה שוב שאני הולכת ונהיית תלויה מאוד. אני רוצה וצריכה אותה איתי כל הזמן. אני גם רוצה שהיא תאהב אותי יותר מכל שאר המטופלים ושאני אהיה מיוחדת, ולכן אני גם רוצה שבחופש היא תשמור איתי על קשר כדי שלא תשכח אותי ותיזכר בי מדי פעם. ואני תוהה לעצמי מאיפה אני מביאה את כל הדברים הללו? למה אני כ"כ תלויה בה ואובססיבית לגבי הטיפול ואליה. וגם כאן, אני רוצה שתאהב אותי ויש כאן עוד אנשים, אני יודעת.. אבל אני רוצה להרגיש מיוחדת. ולפעמים אני חושבת שאולי אם אהיה מסכנה אז כך בצורה הזו אשיג זאת. למה זה קורה? אני רוצה להיות בן אדם נורמלי ושהטיפול וכל הסובב אותו לא ישתלטו לי על החיים. ומחר לא תהיה נראה לי ואני כבר מתגעגעת חג שמח, אודי

מותר לי להגיד שאני אוהבת אותך ??

ונכון חנה , את מיוחדת ואני בטוחה שהמטפלת לך גם חושבת כך. חג שמח.