הפסיכולוגית ניצלה את יחסי ההעברה כדי

לכפות עליי לצאת לעבוד, בלי להתחשב בהעדפות ונטיות שלי! ניסיתי להסביר לה. היא לא הקשיבה. לא היה לה אכפת. רק להגיד לי למצוא עבודה ומהר, העיקר לסמן וי שאני כאילו במשבצת יותר מסתגלת. ניסיתי להסביר לה אבל היא לחצה, היא לא הקשיבה לי. והייתי בעמדה מאוד מושפעת וכדי 'לציית' אפילו חתמתי נכות ושיקום תעסוקתי כדי להקל על עצמי את ההתמודדות ובעצם עמוק בפנים תמיד רציתי יותר מסתם עבודה מטומטמת ולא מעניינת שהופכת אותי לבורג בתוך מערכת תעשייתית שמנצלת את הפועלים בשירות הארגון או הרווח והמוניטין והקרדיטים של הבוסים שהפרצוף שלהם מודבק מקדימה... שתלך לעזאזל הפסיכולוגית הזאת. היא לא קדמה אותי בכלום! אז מרדתי בה. התפטרתי. שתז*** . זה בכלל לא היה צריך לבוא כתוצאה של לחץ כזה. היא הייתה צריכה להקשיב לי ולעבוד איתי בשיתוף פעולה! לקדם אותי!!! לא את האג'נדות של עצמה שסוגדות לפרויד או ל'ממסד'. לעבוד איתי, לא לגשת אליי מעליי, כנגדי ולעומתי ולעשות מיניפולציות כאלה. היום כבר מצאתי לבד עבודה במשרה מאוד חלקית בשוק החופשי, ואני בסדר עם העבודה הזאת. אבל החוויה המשפילה ההיא, של החילול של התודעה שלי, אח"כ היא לגמרי התנערה מהחלק שלה בהשפעה ואמרה לי בקור "תעשי בשביל עצמך, לא בשבילי". כאילו היא זאת שהתעקשה והתערבה עם זה ככה עם ההנחיה הפטרנליסטית שלה שאמצא עבודה, ופתאום מסובבת את הגלגל איך שנוח לה, כאילו שלא היה פה מגה פישול מצידה, כאילו שמרוב חוסר זהירות שלה היא לא 'החדירה' לי את השפעה הזאת...... האם פסיכולוגים אמורים ללחוץ ככה?