דיפלומטיות, אותנטיות ופגיעות

שלום אודי, לפני מספר ימים שאלתי על דיפלומטיות לעומת אותנטיות. תשובתך הייתה, שמטופל אמור להיות אמיתי. מעניין [אם כי לא מפתיע...] שגם לפני מספר שנים שאלתי אותך כאן על אותו עניין - פגיעות של מטפל מול אותנטיות של מטופל http://www.doctors.co.il/forum-6/message-807170#message-807170 ושם ענית לי: "את מתארת מעבר מבורך לשלב בו את מכירה שהמטפל שמולך הוא גם בן אדם. מהמקום הזה אפשר להתחיל ולבדוק את עניין הדיפלומטיות וכו', כאשר מולך יושב אדם עם סובייקטיביות מלאה [...] חלק מההתקדמות הטיפולית זה שגם את תוכלי להכיל את עצמך ואת הפעמים שבהן את אולי פוגעת... לרוב, היכולת של המטפל לומר זאת למטופל, מעידה על התקדמות ניכרת." אוקיי. אז הטיפול שלי מעיד על התקדמות ניכרת. היא מסוגלת לומר לי בלי כחל ושרק שהיא נפגעת ממני, שדברי מעליבים אותה, ושאני מכאיבה לה. היא אמנם מאפשרת לי לכעוס עליה, אבל נאטמת לגמרי ונעלבת עד שורשי נשמתה כשאני מסרבת לקבל את ההתנצלות שלה וממשיכה לבטא רגשות קשים כלפיה. לדבריך, למטפל אמורים להיות מנגנונים, כמו הדרכה וטיפול אישי, שמאפשרים להתמודד עם מצבים של פגיעה ברגשותיו. לרוע המזל, אני יודעת שהיא לא פונה לא להדרכה ולא לטיפול אישי [שאלתי אותה], כך שאינני סומכת על המקצועיות שלה. אבל מה שגרוע יותר, הפגיעות שהיא מגלה חוסמת אותי. היא מאלצת אותי לעטות כפפות של משי וללכת על ביצים, כי בסופו של דבר, אני לא מעוניינת לפגוע בה. לא באמת... בכל זאת, היא חשובה לי מכדי שארשה לעצמי לאבד אותה. התקדמות בטיפול או לא התקדמות, אני מרגישה במבוי סתום...

אתה רציני? איך אדבר איתה על חוסר מקצועיות? אם מדברים קשים פחות היא נפגעת כל כך, מה יהיה אחר כך? אני אאבד לגמרי את הפינה החמה אצלה! לא מזמן העליתי נושא שממנו היא יכלה להסיק את דעתי על [חוסר] המקצועיות שלה, וזה לא היה נעים, בלשון המעטה. אז אתה מציע לי לפתוח את זה בגלוי?? איך היית אתה מגיב אם מטופל ותיק אומר לך שהוא לא מעריך אותך כמטפל מקצועי? לא היית נפגע?

אתה רציני? איך אדבר אתה על חוסר מקצועיות? אם מדברים קשים פחות היא נפגעת כל כך, מה יהיה אחר כך? אני אאבד לגמרי את הפינה החמה אצלה! לא יעזור לומר ש"מטפל מקצועי ידע להתמודד עם זה", כי כל העניין הוא שאינני סומכת עליה כדמות מקצועית... לא מזמן העליתי נושא שממנו היא יכלה להסיק את דעתי על [חוסר] המקצועיות שלה, וזה לא היה נעים, בלשון המעטה. אז לפתוח את זה בגלוי?? איך היית אתה מגיב אם מטופל אומר לך אחרי עשר או עשרים שנה, שהוא לא מעריך אותך כמטפל מקצועי? לא היית נפגע?

אין גבול למה שאפשר להגיד למטפל? אני אמורה לחנך את המטפל שלי?

שביל הביניים שמעת על זה? להיות אותנטית אבל לא פוגענית אסרטיבית אך לא תוקפנית ללכת על קרקע בטוחה ולא על ביצים לומר מה שאת מרגישה, אבל באופו ענייני ולא מתלהם. זה השיעור שלך. מטפל הוא בן אדם ולא "גיבור על " חבל שלא, אבל הוא לא :-) נכון שהוא אמור להיות נטרלי, אבל יש גבול גם לזה.

"מים שקטים חודרים עמוק" - שמעת על זה? נכון שה"איך" חשוב לא פחות מה"מה", אבל לפעמים, דווקא אמירות לא מתלהמות פוגעות עמוק יותר. כשאני מותחת עליה בקורת שקטה, מרוסנת, כזו שנאמרת אחרי מחשבה ומכוונת בדיוק אל המטרה - הפגיעה קטלנית הרבה יותר. לפעמים קל יותר להכיל מטופל זועם ובועט, כי אז קל יותר להבחין ולהבין במצוקה שהוא מבטא. ניסיתי מולה את שני האופנים. לצערי, שניהם מכאיבים לה באותה מידה...