ללא מוצא

אודי, מקווה שתזכור אותי- עם "המחליפה" והפסיכולגית שיצאה וחזרה מחופשת הלידה,ושתעזוב0כנראה) בעוד כשנה... ( שלצערי נחשפתי למידע הזה וזה הרס את הכל). אז ככה: היא "חזרה". נפגשתי איתה רק פעם אחת מאז. היה "בסדר" שכזה.. אבל ברור שזה לא באמת ככה. כי לא ברור מה קורה ביננו ואם בכלל אני חוזרת אליה. בכל אופן- מבחינתי, היא לא באמת חזרה אלי. אנסה להסביר בקצרה ת'שורה התחתונה: אני עדיין אצל "המחליפה",כי בגלל המצב אני פשוט התפרקתי לחתיכות. פשוטו כמשמעו. חשבתי תחילה שזה בגלל שאני לא רוצה לבחור בינהן. אבל עכשיו אני מבינה שזאת לא בדיוק הסיבה. הסיבה היא שבעצם אני מרגישה שההחלטה היא לא באמת שלי- כפי ששתיהן אומרות. למה? כי היא אומרת שהיא רוצה להמשיך להיות הפסיכולוגית שלי א ב ל -רק בתנאים מאד מסויימים. לא באמת הגעתי לפגישה נוספת כדי לשמוע אותם. כי אני לא רוצה ולא מסוגלת. והיא יודעת שאני בנתיים ממשיכה עם "המחליפה". ואז- היא בקשה לדבר איתה. בסוף- הסכמתי. ( אגב "המחליפה" לא ממש רצתה בזה בהתחלה). הן דיברו ומה קרה? הן לא מסכימות. הן לא רואות את הדברים עין בעין. ה"מחליפה" הסבירה לה שהתנאים עליהם היא מדברת הם ממש לא לעניין כרגע.- מדובר על הצבת גבולות מאד נוקשים יחסית למה שהיה ביננו לפני יציאתה לחופשה. ( היא לא רוצה שום קשר בין הפגישות. לא מיילים לא סמסים.. לא שיחות). ואילו "המחליפה" חושבת שזה לא נכון ולא טוב לי כרגע. ושכן צריך להתגמש איתי יותר. במיוחד לאור המשבר המאד גדול שנוצר בעקבות ההריון, החופשה ובעיקר- העובדה שאני יודעת על העזיבה המתוכננת שלה לחו"ל בערך בעוד שנה. "המחליפה" גם הסבירה( לשתינו) שלדעתה ה"התהפכויות" האלו של הפסיכולוגית שלי- שפעם היא הייתה גמישה ונענית, ופתאום היא קיצונית נורא בדרישה לגבולות, הן ממש לא טובות לי. הן מוסיפות קושי על קושי- שנחווה אצלי כעוד כאב וחוסר יציבות שמתווסף על הנסיבות של הנסיעה המתוכננת לחו"ל. ושבמצב כזה לא ניתן לתקן את מה שקרה בטיפול - את השחזור של המקום הכואב ביותר אצלי. אז למה בעצם אין החלטה "לטובת השארות אצל המחליפה"? כי גם "המחליפה" חושבת שבגלל שהקשר ביני לבין הפסיכולוגית הגיע לקרבה כל כך גדולה ומשמעותית מצד שתינו, יחד עם מקום כל כך כואב, ושחזור כל כך קשה, הדבר הכי טוב היה - לתקן איתה. ( עם הפסיכולוגית). אבל היא לא בטוחה שזה באמ אפשרי.- גם בגלל נסיבות חייה( העזיבה המתוכננת שרק אני יודעת עליה-בגלל הקרבה המיוחדת), אבל גם בגלל הגבולות החדים (מידי) שהיא דורשת כתנאי להמשך טיפול בי. וש"המחליפה" ממש לא מסכימה איתם ועם נחיצותם. לפחות לא בשלב הנוכחי- שהיא רק חזרה מהחופשה, ושאני מתפרקת מכאב. ומה אני מרגישה? זוועה. שנגרם לי נזק בל יתואר מכל השנתיים טיפול הזה. שהיא -גם אם לא בכוונה, גרמה לי נזק.ושלכן אני חושבת שהיא חייבת לקחת אחריות על זה ולתקן. ולהתאמץ יותר. ומה זה ההתנהגות הזאת? להגיד לי שהיא רוצה להמשיך להיות הפסיכולוגית שלי, אבל רק בתנאים מאד מאד מסויימים. ( שמבחינתי-כאשר גם המחליפה תומכת בדעתי,הם בלתי אפשריים לעמידה כרגע. אני לא אהיה מוחזקת בהם. הם כאילו לגמרי לא רואים אותי. כאילו היא בקצה אחד- עומדת על שלה, כאשר אני בכלל בקצה אחר, והיא לא רואה אותי. ומבקשת משהו ממני שאיני יכולה לספק. אני רוצה. אבל ב ה ד ר ג ה ). אז מה אני מרגישה? ( ותכל'ס גם חושבת): שבעצם לא באמת ניתנת לי ההחלטה. כי אם מישהו אומר לך :אני מאד רוצה להמשיך"- אבל, שם לך כזה תנאי שהוא עצמו יודע שלא תוכל לעמוד בו, אז כנראה שהוא לא באמת רוצה. בקיצור: הגעתי למקום כל כך כואב, שאני מרגישה שלמרות שאני אוהבת את ה"מחליפה", אני לא מצליחה להתנתק מהכאב ומהרגשות העזים לפסיכולוגית "שחזרה"-האהבה הענקית לצד שנאה על מה שהיא גורמת לי. ובעצם, שאני לא רוצה יותר טיפול. אצל אפאחת מהן. ואולי גם לא בכלל. כי אני לא מוכנה להפגע כך יותר . פגיעה שלא חשבתי שתיתכן ע"י פסיכולוגית. וניחא- אם ה"מחליפה" הייתה יכולה לתמוך בדעתה של הפסיכולוגית, ולהגיד שהיא מסכימה עם התנאים שלה, אז אשהו הייתי מרגישה שלמרות הקושי, כנראה זה באמת טוב עבורי. אבל כשגם "המחליפה" לא מסכימה איתה.. וששתיהן אומרות שהבחירה היא שלי, אז אני עכשיו באמת ובתמים- שבורה. ואבודה, ומיואשת. יש אנשים שטיפול כנראה הוא לא בשבילם. אולי יום אחד אכתוב על מה שקרה לי...

אני קוראת אותך. ומשהו אומר לי שאתה צודק. אלא שאני לא בדיוק מבינה למה אתה מתכוון?? מן אבסורד שכזה. כי אם אתה צודק- ואני "מרגישה" , אז איך אני יכולה לא להבין את דברייך. בבקשה, תוכל להסביר לי בפשטות? מה ז"א "גייסו את המחליפה"? יכול להיות שהיא יחד איתי בחזית נגד הפסיכולוגית?? איך זה יכול לקרות? הרי היא אדם נפרד. פסיכולוגית מקצועית בפני עצמה. אז איך? איך בכוחי- מטופלת, לגייס אותה לחזית שכזאת? היא אומרת לי כל הזמן שהכי טוב היה לי לתקן עם הפסיכולוגית שחזרה, אבל שלאור נסיבות חייה, ו"ההתהפכויות" שלה איתי, אולי זה לא אפשרי. כי לדעתה מה שאני הכי זקוקה לו בכדי לקיים טיפול טוב זה סביבה בטוחה ויציבה. ולאור הנסיעה המתוכננת- בעוד כשנה, לדעתה זה לא אפשרי. אז עדיין אתהחושב כך אודי?

זה מה שאולי אתה חש כשאתה קורא אותי? ואיך אחזיר לעצמי דרגות חופש במצב הזה? איך עושים זאת? ב"תכל'ס"? כרגע אני נמצאת אצל "המחליפה"-ואגב זה כינוי שגם אני כבר לא אוהבת או מרגישה נח איתו. המשכתי לכנותה כך רק כי כך כיניתי אותה כאן בהתחלה- בתחילת הסיפור... אז לא ידעתי איך להמשיך מבלי לבלבל. אני מאד אוהבת אותה. מאד. אבל אני גם עדיין אוהבת את הפסיכולוגית ש"חזרה". הן דיברו בינהן. ( כש"המחליפה"-איך אקרא לה כאן אודי? יש לך רעיון? כי אשמח לשמוע, לא רצתה בכך.). היא אמרה לי שמאד נקשרה אלי ונכנסתי לה ללב, ושאם ניפרד זה מרגיש לה כמו "לשחרר ילד לפני הזמן"... מצד שני היא רוצה בטובתי ואומרת שהכי טוב עבורי זה לתקן עם הפסיכולוגית, אבל שוב- שנסיעה כה קרובה-טווח של שנה, ברקע, מאד מגבילה את אפשרות התיקון. ושהיא חוששת שאולי זה ייקבע מצב של שחזור כואב,והתעסקות מתמדת בנסיעה ובגבולות ללא יכולת לצאת ממנו ולהתעסק גם בדברים אחרים. ( שבעצם מעסיקים אותי). ואי אפשר לומר שאין משהו בדבריה. אז מה עושים? כיצד מחליטים? אגב, הפסיכולוגית- יצא שראיתי אותה לא בפגישה. אלא ככה ברחוב- כשסיימה לעבוד. ואז כשראתה אותי, התפתחה שיחה.. זה כואב. אבל היא פתאום אמרה כבדרך אגב( ונראה לי שפשוט "נפלט" לה בלי שליטה ובלי מחשבה מראש),בתגובה לשאלתי :"מה אכפת לך?"- כששאלה אותי מה שלומי? ואיך אני מרגישה? ( אני עוברת בימים אלו הליך רפואי לא קל. כך שגם פיזית מצבי לא טוב).אז הגיבה ב:"אני דואגת לך". וכששאלתי באינסטינקט מיידי :"למה?"( כי זה לא מרגיש ככה.. במיוחד לאור חוסר ההתעניינות במצבי הפיזי-אבל זה כבר סיפור בפני עצמו), היא פתאום אמרה:"כי אני אוהבת אותך". ואגב- זאת הפעם היחידה והראשונה ששמעתי ממנה משהו כזה. (כשהייתי בביה"ח לפני פחות מחודש, והיא התקשרה- אחרי שממש בקשתי, שאלתי אותה אם היא שונאת אותי? והיא ענתה: נדבר על זה. זה לא לעכשיו.וזה זעזע אותי. והאמת? גם את "המחליפה".- אולי אקרא לה ה"נוכחית"?). בקיצור, אודי, מה לא אפשרי? מה עובר בך לגבי? ואיך אמצא דרגות חופש?